בלילה שוב נרדמתי שיכור ומסומם מכדורים מול המחשב. כשהתעוררתי שעה לאחר מכן וכיביתי הכל הפלתי ושברתי גוף תאורת קישוט קטן וכחול שאהבתי.
דידיתי למיטה בהרגשה של טמפון משומש.
קמתי קרבי, יצאתי כרוח סערה לג׳ים, הצ׳יפ לא פתח את המחסום, דרור המדריך האחראי ביקש ממני לחדש את הצהרת הבריאות+אישור הרופא (הכינותי מראש) ואמר: ״כמה רזית!״ (24.3 ק״ג).
בהמשך הבוקר התנפץ לי בחבטה מבהילה בקבוק בירה כשפרקתי את השלל מסבב ההצטיידות וציד הפרי והירק השבועי בבת ים.
מצד שני הכנתי סביצ׳ה טונה עם צנוניות ואבוקדו ואת הסלט הקבוע, שתלתי עוד עציצים (ביניהם בת שבע ואלוקסיה זברינה שמאוד חסרו לי מאז שעברו למשמורתה הבלעדית של תהום... הן עוד ילדות אבל אגדל אותן היטב כפי שגידלתי את הקודמות), ארגנתי את מסך הבית עם האפליקציות המתרבות באייפון האיכרים שלי בתוך תיקיות כך שהכל יהיה על מסודר על דף אחד,
שילמתי את אגרת ביה״מ להגשת הסכם הגירושין, אירחתי לקוח/חבר שעובר משבר בזוגיות וקיבלתי במייל טיוטה מושלמת ומשמחת מאוד של מכתב התראה מעו״ד גיבורה, מהממת ואהובה עבור הפסטיבל המנוול שחייב לי עשרות אלפי שקלים כבר יותר משנה.
כאוב על שתי החברות שנאלצתי להרחיק (לצמיתות?) אמש למרות האהבה. המוח עדיין מחית, הלב עדיין סלט רגשות והגוף עדיין חבול, פצוע ותשוש מכל הפעילות. מרגיש שכפות הידיים שלי שהיו מורגלות לשמש בעיקר לנגינה, יצירת אמנות ועשיית אהבה איבדו מהרגישות והדיוק שלהן לטובת כוח גס של סחיבה וחספוס של פעולות וחומרי נקיון. יכול להיות שבלאי דומה עבר ועובר גם על המוח.
מחפש את הדרך לצאת ממעגל חוסר המנוחה, הסימום וחוסר האנרגיה הזה.
