היום למדתי איך ואז השחזתי את סכין השף שלי לראשונה. על הדרך למדתי עוד טכניקות חיתוך.
(לאחר מכן הצלחתי לחתוך במאוזן ובקלות פרוסה בעובי של נייר עיתון מתחת של עגבניה.)
אני חושב שטכניקה טובה זה עניין פילוסופי. מעבר ליעילות ולבטיחות, זו דרך חיים.
התהליך הנצחי של למידה ושיפור, של מחשבה ונוכחות בזמן פעולה, של הפעלת הדמיון והחזון וחתירה לביצוע ברמה גבוהה מעבר למה שרק ״נחוץ״, בצורה שנותנת ביטוי לתשוקה, למאוויים ולאידאלים… זה חלק מהמשמעות של אמנות בכל עשייה שהיא.
דיברתי עם חברה על המשל הילידי-אמריקאי על שני הזאבים. (אם מישי לא מכירה אכתוב אותו בתגובות). הזאב הרע שלי כבר כל כך גדול, חזק, מבוסס ומתוחכם שהוא לא צריך שאאכיל אותו, הוא יודע לפתוח את המקרר (ואת ארון המשקאות והתרופות) לבד.
אני יכול רק להשתדל להאכיל את הזאב הטוב ולנסות לחזק אותו, להימנע מאורחים שיזרקו לזאב הרע עצמות, ולזכור שזו התקופה הכי קשה שלי אי פעם ושכל דבר טוב שאני מצליח לעשות בכל יום הוא הישג, גם אם כל כך רע לי.
