העלמה באה אתמול אחה"צ, (אחרי שפשוט הודיעה לי שהיא באה ושהיא לא שואלת אותי) עם מצרכים לארוחת ערב והפתעה קטנה, ובעיקר עם אנרגיה מכילה, נכונה, פרקטית, לא מבוהלת, לא מרחמת ולא חופרת. האזינה איתי ל"רישומי פחם", אלבום הדלות המופתי והנשכח של מאיר אריאל.
"מה הבן אדם בסך הכל -
חתיכת בוץ מתחכמת
עפר הארץ, בלול בתכול
ספוג לחלוחית מופנמת.
לא בדיוק הכלב שלי
לא בדיוק חפושית הזבל
לא בדיוק עץ השדה, כי אני
חתיכת בוץ פורטת על נבל.
חתיכת בוץ עם חוש מאד מפותח
להוציא זהב מבררה -
נרשמתי בשוק ההון המאובטח
כחברה שמייצרת חרא.
אמנם לאחרונה יש קשיים באספקה
שוטפת של חומר גלם
לכן גם בייצור תהיה הפסקה
של שבוע, בין גלל לגלל.
עדיין נותר להשיג צנצנות של נאד-כרוב
שאיבד קצת כח
אבל עוד מעט, גם חיקוי של סתם נאד
יהיה תירוץ טוב לשמוח.
ארבע מאות חמישים וחמישה מיליארד
דולר ארה"ב חייבת -
נראה אותך מוציא את זה מהם, ברנרד,
לואיז, האם את חייבת?"
ואז היא התקלחה ודיברנו, וההרגשה השתפרה למרות ששומדבר קונקרטי במציאות הפיננסית לא השתנה, וכשהיא בישלה (ספגטי עם נתחוני חזה עוף ברוטב עגבניות, יין אדום, ופלפלים) הגיעה חברתי הסקסולוגית והקוף חסר התרבות אך האלגנטי שמתהדר בתואר "בעלה", ואפילו התפתחה לה אינטראקציה קטנה, לאחר שביקשתי מהסקסולוגית לשלוח את הקוף להביא לה מהאוטו את מזוודת ההרצאות שלה ולהראות לעלמה את האביזרים. היא הרכיבה עליה "פרפר" עם שלט רחוק, ואז שלטה בעוצמות בעוד העלמה מחייכת במסתוריות והקוף ואני יושבים מהופנטים ומחוייכים. הסתבר שאין לעלמה נסיון עם נשים, ובלילה כשהגמרתי אותה הסתבר שכל הסיטואציה חירמנה אותה מאוד.
אחר כך נסענו אליה לראות את המשחק של מכבי, ושוב לא הצלחנו לראות הרבה ממנו כי הספנקתי אותה נמרצות ואז היא עשתה לי קוקטיזינג פמדומי. בבוקר היא הכינה טוסטים מאוד טעימים, ואני קיפלתי כביסה וסידרתי קצת סטייל עבד נקיון, ואז היא ישבה לי על הפרצוף. בין לבין היו לנו הרבה שיחות. היא בפירוש הולכת ומשתחררת. אנחנו כבר קצת מכירים זה את זה. חזרתי הביתה ברגל.
תודה למציעי העזרה בתגובות ובפרטי, תודה למי שהחדיר/ה לי שטר אנונימי של 100 מתחת לדלת כשלא הייתי. (אסע עם זה לחדרה ביום א'). נראה שהצטננתי קצת ושיש לי קצת חום. שומדבר עוד לא נפתר אבל מוכרחים לשמור על אמונה ואופטימיות, לא?
לפני 15 שנים. 12 בדצמבר 2008 בשעה 17:16
