בושה אין בי, אבל בטח שגם לא רצון לפגוע.
רגישות...
הפגנתי כל כך הרבה ממנה במשך חודש וחצי. יכול להיות שהיא קצת אזלה לי, ושהצורך להיות רגיש לעצמי גבר על השיקולים האחרים הפעם.
אני לא חושב שהאקסית היא הבעיה, אני חושב שבמקרה הזה היא הסימפטום. אהבה אליה תמיד היתה ותמיד תהיה לי, אבל במשך כל הקשר עם העלמה שמרתי גבול מאוד ברור.
והלכתי וצברתי, בלי לגמרי להיות מודע שזה מה שקורה. התאמתי את עצמי כל כך חזק ומיידי, כי כך רציתי, כי כך חשבתי שראוי.
כי יש בי הרבה צדדים.
אני לא פחות פרפורמר ואקסהבציוניסט וסאדומזוכיסט ונהנתן וחובב ריגושים וזונה מאשר איש משפחה ובנזוג אוהב ותומך ואדם שאוהב את עבודתו ולוקח אותה ברצינות ואחראי וקשוב ונבון ונאמן.
ובקשר עם העלמה הייתי כמעט רק החצי השני של המשפט.
והתפוצצתי.
אז אני יכול לראות איך זה פוגע בה.
בוודאי שיותר מקיוואליסטי לא לכתוב על לילה כמו אתמול. "להתבייש".
אבל אני חושב שבענייני רגש/מין האדם צריך לפעול לפי צו לבו ולא לפי עיקומי האף של הסביבה, שהיתה סולדת מהפעילות של כל אחד ואחת באתר הזה, לו ידעה.
בשורה התחתונה נדמה לי שאפשר לקבוע די בנחרצות שהעלמה ואני לא התאמנו, שהיא לא באמת הכירה אותי בשלמותי למרות שהיתה אמורה לדעת היטב מי ומה אני. והנה, בפעם הראשונה שנתקלה ב"התנהגות הקיצונית" שלי היא נפגעה עד עמקי נשמתה ועכשיו היא שונאת אותי.
זה לא מסב לי אושר או גאווה, הצורה שבה זה נגמר. תמיד מאוד חשוב לי לשמור על קשר טוב בסוף, ולראייה הקשר שלי עם הפיינליסטית שמאוד יקרה ללבי, והאלילה שגם בחלוף שנים עדיין משמעותית עבורי.
כי לפעמים מנסים ומגלים שאהבה יש, אבל יכולת אמיתית לחיות בקשר זוגי מחייב ומתאים אין. זה לא אומר, ע"פ סולם הערכים שלי, שצריך לזרוק את האהבה לזבל, ושאין לה כל משמעות.
וגם אותי זה מפתיע, איך הפכתי מסאב טוטאלי ופמדומיסט מושבע לבחור כזה שדוחף את הראש של בחורות לשירותים.
לפני 15 שנים. 19 בדצמבר 2008 בשעה 11:48
