הוא רוצה אותה למרות שהיא לא רוצה אותו
היא רוצה אותו למרות שהוא לא רוצה אותה
הוא מתכנן אסטרטגיות כיצד להשיג אותה בכל זאת ועל הדרך עושה את כל הדברים שיובילו אותה רחוק יותר ממנו
היא מדברת עם חברות ואורגת מזימות ומקווה שבסוף הוא "יבין" ולא יודעת שהיא שקופה עד כאב
הוא מתבאס ונפגע ונטרף ורק רוצה אותה יותר
היא מתכנסת, ליבה השבור זוהר למרחקים בתקווה שהוא יבחין בנצנוץ ויחזור
כולנו רודפים אחרי מי שבורח ובורחים ממי שרודף
כולנו נמשכים לדומיננטיות ונרתעים מפאסיביות
אף אחד לא יכול להעריך את מי שמשליך את עצמו לרגליו
אלו שלא רוצים אותנו לעולם יתפסו על ידינו כשווים יותר
כולנו מתוכנתים להגיב בצורה עמוקה ליופי...האנשים היפים פוגעים בנו כל פעם מחדש.
והאמת שלי גורסת, שאין שום טעם בלרדוף, אין טעם לדאוג, היכולת שלנו "להשיג" מישו היא אפסית. אף אחד לא יתן יותר ממה שהוא רוצה לתת, ואם איכשהו כן, אנחנו כבר לא נרצה אותו יותר.
אהבה היא עיוורון. אפשרית בעיקר בגיל צעיר. השאר זה התפשרויות למינהן. אנשים יכולים להחליט שמתאים להם להתפשר. הם רוצים לצאת ל"פנסיה מוקדמת". מוכנים לוותר על תשוקה והתרגשות למען יציבות וחברות ושותפות. זה לגיטימי, אבל אל תקראו לזה אהבה. כמו אותה דומית אכזרית שהייתה ועדיין שקועה בנישואין נטולי תשוקה, ופחות משנה אחרי החתונה הזדיינה איתי בלהט. שאלתי אותה, "את שמחה שהתחתנת?"...היא השתתקה, חשבה חשבה, ואחרי כעשר שניות של שתיקה שבשבילי כבר ענתה על השאלה, ענתה : "הוא בנאדם טוב"....
אני לא ארצה להיות עם מישי אם זה לא לוהט. אם זה לא מצמיח את שנינו. אם אחד מאיתנו רוצה יותר. ואם זה אומר שלא אהיה עם מישי ליותר מכמה מפגשים ליליים עד שתיגמר התשוקה, סו בי איט.
לפני 19 שנים. 24 בספטמבר 2005 בשעה 8:54
