מתחת לפרווה

התגלחתי.

כשהגעתי לאילת שלשום נרשמתי לטינדר ולקיופיד כגישוש ראשוני ובדיקת ביקוש. ביטלתי את התחדשות המנוי מיד לאחר ההרשמה. אני נותן לזה חודש נסיון.

בינתיים אני קצת מתקשה להתמודד עם כמות ההצעות והפניות שם.

(הכמות היא אפס). ציפיותיי נמוכות מאוד ועד כמה שידוע לי אני לא איש של סטוצים. (אולי זה השתנה, חלף יותר מעשור מהפעם האחרונה שבכלל חשבתי על האופציה).

אבל הרעב עצום, הבדידות צורבת, הבכי השופע מתיש ואני מרגיש שעם כמה שאני צונח ושוקע, אני עוד לא מצליח להכות בקרקעית (and to hopefully bounce back up).

באופן מוזר אני שותה פה פחות (שני לילות ועוד לא סיימתי בקבוק) אבל אתמול נרדמתי לפנות ערב ל12 שעות עם מינון נאה של כדורים (אני לא בטוח בדיוק כמה. יותר מהמומלץ). 

בשש בבוקר אסף אותי א׳, חברי הטוב לסיבוב שחרית. צילמנו להקות קורמורנים וצבאים בזריחה. אני ב20% מהאנרגיות הרגילות שלי כאן. מנסה לאפשר לעצמי לנוח, אבל הדמעות רק שוטפות בעוצמה רבה יותר והשקט גורם לצער לצרוח.