אמש לאחר שחזרתי העירה הטינדר התעורר לחיים וקיבלתי כמה וכמה לייקים ואפילו כמה מאצ׳ים, מה שהפיח מעט רוח בגחלים הגוועים של הבטחון והדימוי העצמי שלי. הן אמנם לא בנות 94 אבל חלקן לא *כזה* רחוקות משם.
הקיופיד עדיין דומם אבל גיליתי שאפשר לתפעל את שניהם גם מהדפדפן בדסקטופ ועכשיו אנסה להעשיר בתוכן את הפרופילים כדי שיתרשמו שאני לא רק פני מלאך וגוף של אל יווני אלא גם מתוסבך קשות, פצוע ומצולק רגשית ובעל מבחר עשיר ומגוון של הפרעות אישיות.
היה נחמד אם מישהי היתה פשוט מאמצת אותי וגואלת אותי מיסוריי אבל כנראה שאיאלץ להיות יותר פרו אקטיבי ולהיזכר איך עושים את זה בלי למות מקרינג׳.
בינתיים זה הכל רק גישוש ובדיקת ביקוש ללא מישוש.
אני גם מפחד נורא וגם לא בטוח שבכלל יש לי זמן למזמוזים.
יש לי באופן כרוני הרבה יותר דברים שצריך ורוצה לעשות מזמן ואנרגיה.
הואיל וכמות הזמן בלתי ניתנת לשינוי, חשבתי שאולי אם אתן קדימות לדברים שרוצה על פני הדברים שצריך לפחות אגדיל את מלאי ואיכות האנרגיה.