הבוקר שוב התעוררתי מסיוט עם שלושה מוטיבים שחוזרים הרבה לאחרונה בחלום האחרון ממנו אני מתעורר בכאב וחרדה נוכחת:
נסיעה באוטובוס בדרך חזרה הביתה מחופשה עם תהום. הנוכחות שלה שם תמיד מעורפלת, אני לא ממש רואה פנים או גוף.
הפעם זה התחיל בצימר, היא יצאה ונשארתי שם לבד. אחר כך בדרך חזרה האוטובוס פנה לתחנת דלק למה שחשבתי שאמורה להיות עצירת התרעננות. ירדתי קצת לפני שהוא עצר לגמרי אבל אז הבנתי שהוא בעצם המשיך בדרכו והאוטובוס שחונה שם הוא לא האוטובוס שהגענו איתו.
היה חשוך מסביב, פניתי לקופאי בחנות ושאלתי איפה אנחנו. הוא ענה שם של צומת שאני לא מכיר ולא הצלחתי לזכור.
ניסיתי לחפש באייפון איכרים את המיקום אבל שומדבר לא עבד, כפתורים נתקעו, אפליקציות נראו שונות ולא מובנות.
תהום אמרה שהיא מבינה עכשיו את הכעס של אמא שלי כשנסעו יחד להודו (לא משהו שקרה במציאות). עניתי משהו על הדדיות, שזה בסדר לקבל אבל צריך גם לתת בחזרה.
המשכתי להיאבק בטלפון בתסכול הולך וגובר. תהום ניסתה ללחוץ בעצמה בכל מיני מקומות, מה שבלבל אותי עוד יותר. צעקתי: ״אל תעזרי לי!״. התעוררתי מהצעקה של עצמי מוצף חרדה ודומע.
איסוף מנווה עופר.