אני יודע שבורכתי בילד המתוק והנהדר הזה,
אבל אמש יכולתי גם ממש להרגיש את זה. לא תמיד אני מצליח להרגיש.
הוא הגיע כפי שסיכמנו בשעה הכי יפה בשבוע (הודיתי לו שנענה לבקשתי לתאם הגעתו מבעוד מועד והוא הודה לי שידעתי לבטא ולבקש), התגלחתי ושיפרתי הופעתי לכבודו שלא יראה אותי (כל כך) מדוכא ושבור. הוא הביא איתו שני תיקים ומנורת אולטרה סגול לאחסון כאן. הוא ובת זוגו השמשית עדיין מחפשים בית חם לכלבה למשך מסעם המתקרב למזרח. הוא גם ביקש להעביר במרשם האוכלוסין את כתובת המגורים שלו אליי לתקופה זו וציידתי אותו במסמכים הנדרשים.
היה כיף להכין איתו את הראמן ולחוות את תגובות ההתפעלות שלו מהתוצר הסופי (שבאמת יצא מאוד מוצלח). הוא מבין עניין, אמא שלו שפית וכשהיה בן חמש המאכלים האהובים עליו היו סלמון מעושן וסושי.
סיפרתי לו (אחרי שוידאתי איתו שזה לא tmi בשבילו) שבבוקר החלטתי, עליתי על כסא, השלטתי סדר בארון הסמים וערכתי רשימת מלאי עדכנית ומפורטת (היה מבלבל מאוד לנסות לזכור בלי לרשום. גם כי הרבה ומגוון וגם כי מוח נדפק מסמים). משם הידקתי את תכנית הגמילה מסמים שלי (שנחלה הצלחה חלקית אך נפגעה מכל מיני מכשולים לא צפויים בשבועות האחרונים) כולל לוח זמנים לשלבים השונים.
הרגשתי שבכך שאני משתף אותו אני מחייב את עצמי לתכנית החדשה. אולי אשתף אותה גם כאן בפוסט נפרד כדי להתחייב אפילו יותר.
הלילה והבוקר הראשונים עברו בהצלחה, והגעתי לג׳ים הרבה לפני השמש אחרי תרגול מדיטציה, פיתוח שמיעה ומשחקי מוח.