מתחת לפרווה

״אלכוהול זה להשתמש היום בשמחה של מחר״ אמר לי הבן אמש כששוחחנו על ההתאמות החדשות שביצעתי בתכנית שלי.

הוא נסע לפני הצוהריים ומיד הרגשתי את הדמעות מציפות, את הבדידות צועקת ואת החרדה מטפסת (בסופ״שים הכי קשה).

ניסיתי להירגע אל תוך הבדידות כפי שלמדתי לאחרונה, להתבונן בה ולהיות איתה בלי לשפוט, בלי לברוח ובלי ולרצות שהיא תלך. צעדתי לקראתה.

בעודי שוטף כלים עלו לי לפתע זכרונות ילדות מגיל 6 או 7, שאני לבד בבית אחה״צ או לפנות ערב. הייתי ילד מפתח. נזכרתי בפעם שחייגתי (מטלפון חוגה!) היסטרי לסבא וסבתא כי פחדתי מהלבד. נזכרתי שהיה בקבוק ליקר דובדבנים בארון המשקאות שהתגנבתי אליו. בגיל קצת מאוחר יותר נטפלתי לבקבוק ויסקי Grant’s שהלך ונמהל כי בכל פעם הוספתי קצת מים כדי שלא יבחינו בירידת המפלס.

הייתי במערכות יחסים זוגיות (וסאדומזוכיסטיות) באופן כמעט רציף מאז גיל 16 (33 שנים). זה הזמן שלי ללמוד להיות לבד.

כדי לעשות את זה אני צריך להפסיק לברוח מהבדידות ומהחרדה, ולהלן ההתאמות החדשות לתכנית:

יש לי מלאי של 190 טבליות של בנזודיאזפינים מסוגים שונים, ו133 כדורי שינה. מדי חודש אני מקבל עוד 60 ו30 בהתאמה.

אני מבטל את הexception שאיפשר לי להתחרע כאוות נפשי ביום שישי. לגמור בקבוק ויסקי בערב ואז לקחת מינון גבוה של כדורים זה לא פרס על תלאות השבוע ועל התנהגות טובה. זה גרם לי להתעורר הפוך לגמרי ביום שבת, ואז להתחרע גם בשבת כי במילא אין לי אנרגיות לכלום, ואז להתחיל את השבוע אחרי סופ״ש גרוע שלא עשיתי בו כמעט כלום חוץ מלשתות ולבכות, ודברים שלא הספקתי מעמיסים על יתר השבוע. אין יותר days off מהתכנית.

אני לא משתמש יותר בכדורי ההרגעה במשך היום כדי להרגיע חרדה אלא רק לקראת הערב כדי להפחית את הדחף לשתות ולהצליח לישון.

המטרה היא להפחית את השתיה במנה אחת מדי שבוע בחמשת השבועות הקרובים עד שאגיע לאפס, ואז לעשות אותו דבר עם הכדורים.

אני מכוון שעון ל4:30 *כל* בוקר, במטרה שהשעה בה אלך למיטה תיגזר ממנה בהתאם לכמות השעות שאצליח לישון. כנראה שלא ריאלי לצפות ליותר מ5 או 6 שעות בתקופה הקרובה. מיד כשמצלצל השעון אני מדליק את המנורה הכתומה ומסדר את המיטה מיד אחרי שאני קם ממנה.

בשעה 17 אקח 2 מ״ג Xanax XR עד שיגמר (נגמר המלאי בארץ ולא ברור אם ומתי יתחדש. הגעלתי את עצמי פעמיים השבוע כשלפתע באתר מכבי הופיע בטעות כאילו יש. פסעתי בזריזות ליפו וביום אחר נסעתי במהרה באוטובוס ליגאל אלון רק כדי לשוב בידיים ריקות ועם זמן יקר מבוזבז, מבויש שאני כל כך תלותי בחרא הזה).

בשעה 21 אקח את כדור השינה ואשתה את הוודקה המגעילה והפושרת בכוס המכוערת. השבוע 5 מנות משקה *מקסימום*. גם בסופ״ש. בשבוע הבא 4 ובזה שאחריו 3 וכו׳. not fucking around. מוזג לכוס את הכמות המדודה ולא לוקח ״קינוח״ לאחר מכן. זה טריקי כי שיקול הדעת שלי בשפל ברגע הזה ביום, וכך גם השליטה העצמית. הרבה פעמים זה הזמן שהכי פחות רע לי בו ביום ואני פתאום מרגיש כמו עצמי (עד שמנהל שיחות אונליין שאין לי זכרון מהן למחרת ואז מתעלף). אשים דגש על להחזיר את הבקבוק למקומו אחרי המזיגה, לשטוף את בקבוק התינוקות איתו אני מודד את הכמות, ולשטוף את הכוס המכוערת בתום השתיה.

בזמן הזה אנסה להתרגע ולהכין את עצמי לשינה (מקלחת, להכין את הסד ואטמי האוזניים ליד המיטה, אור עמום, body scan).

בשעה 22, אם אני עדיין לא מזהה שום סימן לשינה באופק אקח כדור של ואבן או אלפראליד ו/או חצי כדור שינה נוסף (עדיף שלא אם אפשר).

בשלב כלשהו אלך למיטה גם אם אני לא לגמרי ישנוני ובטוח ביכולתי להירדם (מה שכנראה יקרה כי התרגלתי לעלף את עצמי על הספה או הכסא באולפן ואז להתעורר כעבור זמן מה ולדדות חסר הכרה למיטה). אם לא אצליח להירדם במשך 20 דק׳ אקום מהמיטה ואעשה משהו רגוע ונעים שתכננתי מראש, עד שארגיש מוכן לנסות שוב.

בשבוע הראשון של מרץ אשתה מנה אחת יום כן יום לא, ואז נראה לי שיהיה בטוח להפסיק לגמרי עם האלכוהול.

לאחר מכן אגבש את התכנית להפחתת הכדורים.

on the bright side, שעת ההתעוררות הקבועה והמוקדמת תאפשר לי לחזור באופן מלא לשגרת האימונים שהתפוררה לאחרונה, מה שיחזק את בריאות הגוף, המוח והנפש. הפחתת האלכוהול אמורה לעזור לאיכות השינה (אם כי כנראה להקשות על ההירדמות). הצלילות הגוברת תאפשר לי לטפל במטלות ובעבודה המתרבה ביעילות רבה יותר, מה שיתרום לשקט הנפשי, לתחושת המסוגלות ולדימוי העצמי. הפסקת השימוש באלכוהול תעזור גם להניע מחדש את הירידה במשקל שנתקעה ואף קצת נסוגה. 

עלי למצוא דרכים ליהנות, חסר לי כיף (במובן הכיפי של המילה. דברים שבאמת איהנה מהם ויפיחו בי שמחה והשראה). אני רוצה לפרום את הקשר העבות שיצרתי במוח בין אלכוהול לבין מנוחה ולהצליח לנוח גם בלעדיו.