לפני 15 שנים. 16 בינואר 2009 בשעה 8:36
וואי, באמת....
אחת לאיזה זמן, אני לא מתחזר, נגיד פעם בעשרים-שלושים פוסטים או משו כזה,
הייתי שמח אם הייתי מורשה לכתוב את מה שאני חושב ומרגיש בלי לזכות בכינויי גנאי ואיומים באלימות.
זה לא מוסיף חשק לכתוב, זה בטוח.
המשפט על השעמום הדהד בראשי עוד במהלך המסיבה ושיקף את חוויית הערב האינדבידואלית שלי באופן כללי.
המשפט+מילה של "הדיאלוג" נאמרו שניות ספורות לפני שכתבתי, הליריקה שבהם צלצלה בי והעלתי אותם על הכתב.
אז הרבה קשר בין מה שהתכוונתי וכתבתי לתגובות - אני לא רואה.
אבל אני כבר רגיל להיות בלתי מובן.
ג'יזס, מהשגריר בבנגלה דש כבר יש פחות ציפיות לדיפלומטיות ועמידה בכללי התקשי"ר.
