היה לי לילה גרוע, לא הצלחתי ליישם את התכנית בצורה אופטימלית (אפיק לקחים). זה טריקי שהשעה בה אני צריך להפגין הכי הרבה משמעת עצמית היא השעה בה אני הכי תשוש, מוצף ואפוף חומרים מחלישים.
נרדמתי ב23 מול המחשב (כמה עייפתי מזה כבר), התעוררתי אחרי שעה וגררתי את עצמי למיטה. ב2 התעוררתי מסיוטים עם חרדה נוכחת מאוד. היה לי חם, הייתי צמא, התקשיתי להירדם חזרה. המשכתי לסחוב עד 5 עם שינה רדודה וחלומות שעושים לי לבכות כשאני נזכר בהם.
אמש כשמדדתי את הבוקסרים המקסימים שקיבלתי מפריטי, היא התחילה ללטף את תכולתם מבחוץ. הגוף הגיב ומה שהחל לבצבץ עשה לה חשק לטעום. זה היה נעים מאוד, אבל שוב גיליתי שברגע שזה מגיע לאינטימיות גופנית של ממש המוח שלי יורה מחשבות לכל עבר ולא מאפשר לי להירגע או להיסחף. אני נורא משתדל להישאר נוכח ולהזדמם מה שכמובן רק מסבך את העניינים עוד יותר. היא רצתה שנעבור לתנוחה נוחה יותר, אני העדפתי לחזור לשבת על הספה ולדבר. אני לא יודע אם אי פעם אצליח להפעיל את המיניות שוב. זה לא שהרכיב לא קיים, אבל הטראומה כל כך נוכחת ומשתקת. אני מתבייש ומצטער לבאס ולהסריט.
במהלך כל הסופ״ש קיבלתי הודעות בענייני עבודה משבעה לקוחות שונים. אני לא מצליח להבין את זה, לעולם לא הייתי כותב לבעל מקצוע כלשהו במהלך הסופ״ש, בטח שלא בשישי בערב או בשבת.
הגדיל לעשות לקוח ותיק שהיה בלתי נסבל בצורה קיצונית אפילו ביחס לעצמו בסשן בחמישי. קיבלתי אותו על חשבון דברים אחרים שהיו חשובים לי לעשות כי הוא ממש השתוקק ליצור סקיצה לשיר ולהגיש אותה לאירוויזיון. פיניתי לו 4 שעות, הוא איחר בשעה וחצי, התקשר מהדרך וביקש שנתחיל בטלפון.
הסשן איתו היה אחד המעיקים ever, הוא התעקש לעשות micro managing ולהפוך אותי למריונטה של הגחמות המוזיקליות המיושנות וחסרות המעוף שלו, וכשהלך נגעלתי משטרות הכסף והתחשק לי לזרוק אותם לפח או לשרוף אותם.
בשישי לפנות ערב הוא כתב במסנג׳ר, ואז המשיך להטריד ולאנוס אותי לאורך כל הסופ״ש בקו הביתי, בנייד, בוטסאפ, במסנג׳ר. המון המון שיחות שלא נענו. אני לא מבין, הוא לא יודע שהוא מגיע לאותו סוציופת בכל הפלטפורמות?
מה שהכי מצחיק זה שיש היום המון אתרים שמאפשרים להפריד את השירה מהפלייבק בקלות ובחינם, ואולי אם הוא לא היה כל כך אובססיבי ותקוע בעבר ובתחת של עצמו הוא היה מוצא פתרון כזה וחוסך לעצמו את כל עוגמת הנפש.
הבוקר שלחתי לו את הקובץ עם המסר:
״בוקר אור ושבוע טוב.
מצורף הפלייבק הנכסף.
אני עובד בימים ראשון עד חמישי, ולא עונה לפניות בנושאי עבודה במהלך הסופ״ש״.
הייתי אמור להיכנס באמאמא של העיבודים למחול שלא הספקתי ליצור בשבוע שעבר (בין היתר בגלל הזמן שפיניתי לרקטום הנ״ל), אבל החלטתי שאני חשוב יותר וסידרתי את הבית מהבלאגן של אמש, שטפתי כלים, התקלחתי, עשיתי את אימוני הבוקר (הסרחתי ממש במשחקי המוח) והנה אני כותב בבלוג במקום לעבוד.
בשישי כששני הכוריאוגרפים פנו אליי באותה גישה פאסיב-אגרסיב עניתי ממש באותן מילים, כי עוד חלק חשוב מהמעשה הגדול שלי בתקופה זו הוא להציב גבולות:
שילכו להזדיין כולם, וכנראה שלא איתי כי אני כבר לא מסוגל.