אתמול בשלב כלשהו במהלך 7 שעות הקסם עם פריטי היא הציבה אותי על הגב, שרוע על השטיח הורוד הצמרירי ושעון על פוף הקורדרוי התכלת. היא אמרה לי: ״תנוח״, הרימה את החצאית הצהובה הפרחונית שלבשתי והחלה לערוך ״סיור לימודי״ על הזין שלי. היא אחזה בו, הזקיפה אותו, בחנה אותו, טעמה אותו, שיחקה איתו ובדקה איך הוא מגיב לכל מגע.
הייתי די מבועת והרגשתי מאוד חשוף בצריח, אבל האהבה גברה על הפחד והקול הפנימי שניצח את יתר הקולות אמר: ״תן לה. זו פריטי ואתה אוהב אותה״. אחרי זמן מה היא התרוממה והתקרבה, מיקמה את הזין בין ירכיה וחיככה אותו על התחתונים המאוד רטובים שלה כשחיוך מקסים זורח על פניה. (חלקים נרחבים מהשטיח היו ספוגי רטיבות כשסיימנו את ענינינו שם).
הסתכלתי עליה מהופנט והרגשתי באותו הרגע שלמרות שאני עוד לא מוכן ללכת עד הסוף ובטח שלא תכננתי, ועם כל המורכבויות של הסיטואציה והכל… באותו הרגע, הרגשתי שהיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, גם פשוט להחליק אותי לתוכה ואין לי שום יכולת או רצון להתנגד.
פריטי ואני חברות טובות ולעולם לא ארצה לוותר על המוח שלה, שכמותו לא פגשתי מעולם. (היא כנראה תציג לראווה את הלב שלי בצנצנת פורמלין במוזיאון שלה). היא אוהבת אותי, אני מטורף עליה אבל אנחנו לא זוג וגם לא צפויות להיות, לא רק בגלל פער הגילים של שני עשורים. היא פרפרית חופשיה, ולא הייתי משנה בה דבר.
זה שם אותי בפוזיציה חדשה לי, ומתחבר לשיעורים אחרים שאני לומד בתקופה הזו. לאהוב מישהי בלי שהיא תהיה שלי, בלי שאהיה שלה. ״לנשק את האושר במעופו״*. שהרי לעולם אין באמת קרקע בטוחה ויציבה מתחת לרגליים, ולעולם לא אגיע לחוף מבטחים בו הכל יהיה מושלם לתמיד ומסודר בדיוק כמו שאני רוצה ואוהב.
אלכסה היתה פה השבוע להתחיל שיר חדש וסקסי. היא אמרה שכל אחד צריך את האדם איתו הוא יכול להתפרק ולשחרר את הפריקאזויד שבו (זה נשמע הרבה יותר משמעותי במבטא ובהגשה של אלכסה). הסחף עם פריטי היה כל כך עוצמתי אתמול...איך הסתגרנו באולפן (aka ״חדר המוזיקה״) עד שהבן יצא בצוהריים, ואיך פתאום התאים ממש לשלוח יד למגירה התחתונה בארון שהיתה ממש בהישג יד ולשלוף את בגדי הנשים שלי. בכלל שכחתי שהם שם.
בבוקר התעוררתי ובדקתי שהכיתוב שלה על ראש המיטה הסגולה עוד לא נסחף עם הגלים. אחר כך התחלתי לחשוב על אביזרים שבא לי לקנות והלכתי לג׳ים עם brat באוזניות.
He who binds to himself a joy" *
Does the winged life destroy
He who kisses the joy as it flies
"Lives in eternity's sunrise
(William Blake)