בשבוע שעבר פריטי שאלה אם נוכל אולי מתישהו לנסוע לראות את פריחת השקדיות.
(שלוש הפגישות האחרונות שלנו נקבעו מראש בתחילת השבוע שעבר. היא אמרה שהיא רוצה לנסות לעבוד עם לו״ז, מה שמאוד לא אופייני לה. הניסוי הצליח).
היה מאוד מוזר להתארגן לטיול חורפי לראשונה בלי השותפה הקבועה ולדאוג בעצמי לדברים שהיו בתחום האחריות שלה.
אספתי את פריטי מוקדם ונסענו לחניון הפרפר (כמה מתאים) בפארק בריטניה. זה היה יום סגרירי אבל התחזית השעתית היתה מדויקת והתוכנית שלי התגשמה בצורה מושלמת, מעל לכל דמיון, ציפייה או תקווה.
אחרי כל פגישה עם פריטי אני מרגיש ״וואוו מה דה פאק *זה* היה??״ ועוברות יממה או שתיים עד שכל הרגעים, התחושות והמושגים שבראנו מעובדים לזכרונות.
כשהיינו בדרך חזרה לרכב אחרי השקדיות והיא העיפה לי במשחקיות את היד שחפנה אותה אמרתי:
״נראה לי שאת לא מבינה את הקונספט של אונס ביער״.
היא השיבה: ״נראה לי ש*אתה* לא מבין את הקונספט של אונס ביער״.
נסענו לעגלת קפה באולם אירועים יפהפה באזור שהאצלתי עליה למצוא לנו מבעוד מועד ואכלנו פיצה וסלט (אני), וקרואסון מלא בשפיך עם פירות יער (היא). כששידלה אותי פשוט להיכנס בשליש הקרואסון שהשאירה התפלשתי בו, מרחתי את הקרם על לחיי ואז נעזרתי באצבע כדי לקרב ללשון ולבלוע במבט מלאכי סטייל כוכבת פורנו.
כשהמשכנו לנסוע היא לימדה אותי מה זה אומר כשלוחצות יד ועושות מיצימיצימיצי עם האצבע תוך כדי, ואני מצצתי לה את האגודל בצורה שגרמה לה להשתאות ולשאול: ״ככה זה מרגיש גם לגברים??״.
התחנה הבאה היתה פריחת הסאקורה במודיעין (גם רעיון שלה). הגשם ירד במהלך הנסיעה ורגשות האהבה, הכנות והעצב הציפו את הרכב מבפנים. פריטי היא ילדה מאוד מיוחדת. יש דפוקות ממנה אבל אין דפוקות כמוה.
סיימנו ביער בן פלאס-סייז בהתחשקות לוהטת בין פרחי הבר וטיפות הגשם.
בדרך חזרה העירה היא אמרה שאילו יכלה לבחור כל דבר שבעולם עכשיו היא היתה בוחרת לחזור איתי הביתה.
ֿ