אני אמור לשלוח לטום הס, המורה האמריקאי שלי, סרטון שלי מנגן מדי חודש ולקבל את הפידבק שלו בפורום לאחר כמה ימים. שלחתי לפני 42 ימים (לא נורא), אך קודם לכן לא שלחתי סרטונים כמעט שנה. הפחד לצלם ולשלוח הוא דבילי כי המטרה היא הרי לא להרשים אותו באיזה גיטריסט נפלא אני אלא לקבל הנחיות ספציפיות על מה לעבוד ואיך לשפר. אם הוא רק ישבח ויחמיא זה לא יקדם אותי בדבר.
הצלחתי להביא את עצמי לצלם one take ולחיות עם שתיים/שלוש הטעויות המובהקות, ועוד אינסופור אלמנטים שיכולתי לשפר. וגם לסלוח לעצמי שלא הסתרקתי ונראיתי כמו כלב רטוב. כמו כן השלמתי את הסקיצה המאתגרת לכוריאוגרף הג׳ינגי המפחיד (עבדתי על זה יותר מעל סקיצה ׳רגילה׳ כי זו בעצם פרזנטציה או אודישן... עכשיו לא איכפת לי אם יחליט להיפרד כידידים כי אני גאה בתוצאה), עשיתי אימון גיטרה, התעמלתי שעתיים בג׳ים בבוקר, עשיתי אימון שירה, הכנתי מרק קוף, ושהיתי עם פריטי שהגיעה כמו טייפון לערב שעיקרו שיחה לא פשוטה של מים עמוקים ומלוחים באפלה. אני חייב להרגיש מיוחד כדי לסמוך, להתגבר על חוסר הביטחון העצום שלי ולהפשיר; בשבילה זו בעיה משמעותית (״זה לא שאני פוחדת שתרגיש מיוחד. אני פוחדת ש*תהיה* מיוחד״). אלו דפוסי ההיקשרות הChaotic Fearful Avoidant של שתינו, ובכל זאת התמגנטנו זו לזו.
היותה בלתי צפויה, שבשבת אקסטטית של רגשות ומצבי רוח, פרפרית על טורבו וחתלתולה סמוראית... זה השיעור בשבילי. אני לא רוצה לתסרט ולמסגר אותה, אני אוהב להיות מופתע ממה שהיא עושה מרצונה החופשי.
מהבוקר ולאורך כל היום והערב רק רציתי לשתות ולהיעלם בתוך השריון המדומיין שלי, ו/או לברוח לאובססיות ישנות. ״זה ממש בסדר לרצות״, אמרתי לעצמי. ״בוא ניתן לרצונות האלה להיות כאן איתנו בזמן שנעשה את מה שתכננו״. (עמדתי בתכנית גם אתמול ושתיתי רק 3 מנות וודקה פושרת עם כדורי השינה).
אחרי שתקשרתי לה את החרדה ששיתקה, שיבללה והרחיקה אותי ממנה וגם היא נרגעה ונמסה אל תוך הליטופים והעיסויים הרגישים שלי דילגנו להתכרבל קצת במיטה (עדיין עם בגדים). הצלחתי לחלץ ממנה בעזרת ריתוקים, חניקות, סטירות וכאפות לציצים החוצפנים שלה את ההודאה הסמוקה והנרגשת: ״אני רוצה להיות הילדה הקטנה שאתה מזיין, דן״.
עוד קודם לכן בצוהריים, היא הגיבה בצורה ממש מדויקת עבורי לסרטון ששלחתי לה במקביל לשליחתו למורה:
בניגוד לדעה הרווחת, בהחלט אפשר להתאמן על אספקטים של אלתור (שזה שונה מאוד מפשוט לאלתר) אך זה מצריך אנרגיה מנטאלית ממוקדת שלא ממש היתה זמינה לי בחודשים האחרונים.