לפריטי ולי היה משבר.
לא התראינו חמישה ימים, הרצף נסדק והתפתחה לי התרגשות יתר שהתעצמה לחרדה. ממש לפני הגעתה היו בתקשורת איתה כמה אלמנטים שהנכיחו רבדים של הפנים הבעייתיים המובנים בקשר וגרמו לי לראות אותה באור ביקורתי.
לא רציתי לפעול או לדבר מתוך המקום הזה כי הבנתי שאני מבולבל ובסערת רגשות. חיבקתי אותה בשקט כשנכנסה, אבל היא הרגישה את הקרירות והריחוק שלי (אני מזייף רק בשירה) והבחינה בקושי האמיתי שלי לגעת בה. הוסיפה לתחושת השיבוש נזילה אקוטית בשירותים שהתחילה לפתע ושלא הצלחתי לתקן בכוחות עצמי.
המצב הפעיל והסריט אותה, וכמה שעות עברו בדמעות ובשיחות כנות ללא מוצא. הטישו המכווצ׳ץ׳ הצטבר על השולחן וכבר חשבתי שמוטב לנו לעבור להיות חברות אפלטוניות וזהו. לא הרגשתי איבה או כעס אליה, אבל הרגשתי שקפאתי והתרחקתי על הציר שמחבר בינינו ולא הייתי בטוח שבכלל יש לי מקום בתוך הבלאגן הדרמטי של מערכות היחסים בחייה.
לשתינו היה דחף עז לברוח אבל היינו אמיצות ונשארנו. הצעתי שאולי לא חייבות פתרון או החלטה הערב. פריטי לא רצתה להשאיר את המצב כפי שהוא. היא אמרה שאם תחזור ככה הביתה היא תבלה את הלילה בבכי. אמרתי שבא לי לשתות חצי בקבוק ויסקי עד סוף השיר, אבל לא היה לי ויסקי בבית בכלל ונשארו רק 3 מנות וודקה.
המוזיקה הטעונה שבחרתי בהתאם לרגשותיי צרמה לה ועשתה לה עוד יותר בלאגן בראש, מה שעוד יותר סגר והרחיק אותי. יש בינינו בדרך כלל תקשורת פנטסטית בזכות האינטליגנציה הרגשית העצומה והמוח החד והמבריק שלה. ברגעים הנדירים שהתקשורת קורסת זה באופן קולוסאלי.
כבר הגיעה השעה לקחת כדורים לקראת שינה ולשתות את שתי מנות הוודקה. משהו בי ידע שאם אני נוטל את הכדורים כשהיא עוד פה יש סיכוי שדברים קצת יצאו משליטה כשאני ב״אזור הדמדומים״. סמכתי עליה מספיק בשביל לקחת צ׳אנס.
המשכנו לדבר, הצלחתי להיפתח קצת ולהסביר מה עובר עליי. אני אמנם לכאורה אדם מאוד תקשורתי, אבל זה רק עד שמגיעות לליבה האינטימית המפוחדת. שם אני מאוד מתקשה לדבר והכל מוקף במוקשים ובגדרות תיל, במיוחד כשאני צריך לבטא פגיעות, צרכים, פחדים או תשוקות.
חלצנו בקבוק יין.
התעוררתי לפנות בוקר מחובק איתה במיטה, עם האורות הצבעוניים עדיין דולקים בחדר השינה וברחבי הבית. היינו ערות עד 2:30 לפחות ונרדמנו עם רובינשטיין מנגן שופן (הייתי צריך לבדוק כדי להיזכר מה המוזיקה האחרונה ששמענו). האביזרים החדשים שקיבלו סיבוב הרצה היו מפוזרים בחדר. שלשלאות היו קשורות לרגלי המיטה. כיביתי את האורות, הבאתי לה שמיכה וישנו עוד קצת. כשהתעוררנו לקראת 8 משכתי את ידה לזקפת הבוקר שלי כשהבזקי זכרונות של סישונים הדדיים מליל אמש צפים ועולים ומעניקים השראה לסישונים ספונטניים נוספים.
כשיצאנו לבסוף מהמיטה הכנתי לה קפה כמו שהיא אוהבת (נדיר שמאפשרת להכין לה ועמדתי באתגר בהצלחה) וכשישבנו בסלון והיא סחטה את הביצים שלי ללא רחמים גמרתי לה בפה (היא בלעה הכל כמו הילדה הטובה שהיא). אחר כך ליוויתי אותה בדרך הפסטורלית לתחנת האוטובוס וכשחזרתי הקמתי את קובץ הגוגל docs המשותף עבור המילון שיכלול את כל המילים והמושגים שבראנו מאז שהתחלנו להתחדד זו בזו, ואת אלו שעוד נמציא.