לפני 18 שנים. יום שישי, 23 בינואר 2009 בשעה 13:41
היה עצוב.
דיברנו כמו ילדים גדולים והסכמנו שבין חוסר הסיפוק שלי ללחץ שהיא מרגישה בעקבותיו לא נשאר כרגע הרבה מקום לצמיחה. ושאם לא הולך, אז לא בכוח.
וגם לא בכעס.
כבר החשיך,
עזרתי לה לקחת את הדברים למזדי מכונית השרד. היא היתה דומעת ויפהפייה אפילו שלא ישנה יומיים, נופפה לי לשלום בכף ידה בעדינות ובעצב, ונסעה לאט.