לפני שנה. יום שלישי, 4 במרץ 2025 בשעה 23:54
התעוררתי ב2:55 מסיוט נוראי, מיני, אמוציונאלי, קשה וארוך, קצת לפני הצלצול של שני השעונים שכיוונתי.
בצוהריים הכוריאוגרף הג׳ינג׳י המפחיד אוסף אותי להקליט את רביעיית הקשתים באולפן גדול בגדרה. מחר נקליט 5 זמרים, ובשבוע הבא פרשים (נשפנים) למיניהם.
אני צריך לספק את התפקידים לכולם בתווים, ואני קורא תווים רק קצת יותר טוב משאני קורא יפנית.
יש עוד שני שירים שבקושי התחלתי.
אני נורא פוחד לעשות טעויות ו/או לא להספיק.
המשפט האחרון שלה בסיוט לפני שהתעוררתי פגוע ועם כל הכפתורים לחוצים היה: ״אצטרך להפריד את הציפורים״.
אני מקווה שאצליח להישאר איתי כאן, במקום הזה שאני מרגיש שהחיים מסמרו אותי, שאין לי לאן לברוח או איך להדחיק, ואין גם את הלוקסוס לקפוא.
להיות עם כל הרגשות האלה ולהמשיך לעשות מה שאני רוצה(?) לעשות.
להרגיש בודד ולהיות לבד זה לא אותו דבר, אבל אני שניהם.