נראה לי שפצעתי לעצמי את הזין מרוב שפשופיישן.
התעוררתי עם נשמה מזוממת ממחשבות על פריטי. אוננתי וגמרתי 5 פעמים במהלך הבוקר, ועוד פעם אחרי שקפצה בצוהריים לחיבוק וסטירות לביצים. היא זהרה לי בעיניים כאילו שתתה מיץ יופי מאז שנפרדנו אמש.
אני מרגיש כזה pushover מולה. הזכרונות מתערבלים ונשטפים ברגעים חדשים. מה שקרה אתמול מרגיש כמו לפני שבוע. מה שקרה לפני שבוע מרגיש כמו לפני חודשיים. אנחנו מצליחות לגנוב חיים כמעט כל יום חרף העומס המטורף ומגבלות הפורמט אבל הברווזים רק מגעגעים חזק יותר והמגנטיות מתעצמת עם כל ריב שאנחנו צולחות.
כאילו לא די בהשראה, האהבה, המתיקות, החכמה, השונן, היופי וההתרגשות שהיא מביאה לחיי היא גם ממש אוהבת להעניק לי מתנות וכבר אין ממש פינה בבית ללא נוכחות שלה:
קניתי לה אוזניות כמו שלי כי באחת הנסיעות שלנו באוטובוס היא סבלה מהרעש וכשהנחתי את האוזניות מבטלות הרעשים על אוזניה הקטנות והשמעתי שיר של הביטלס היא חייכה בכזו שלווה קסומה שהייתי חייב.
חלקים מהשגרה הבריאה שלי התרופפו בגלל עומס העבודה. אני עדיין מקפיד על מדיטציה, בישול ותזונה, משחקי מוח. בתרגילי פיתוח השמיעה אין צורך כרגע, כל היום הוא תרגול פיתוח שמיעה מזוין. לג׳ים אני לא ממש מצליח להגיע. אני חייב מדרסים חדשים ונעליים חדשות ואין לי זמן לטפל בזה. התקלקל לי מגבר הגיטרה. אימוני הנגינה התקצרו.
אתמול בצוהריים משהו התמרד בי כנגד העובדה שכמעט כל זמני מגויס לטובתם של אחרים. לקחתי את הגיטרה והתאמנתי על השיר החדש שאת כתיבתו השלמתי, אממ, נראה לי בשבת (frozen labyrinth). זה לא צחוק, הימים ממש טרופים ומטורפים וקשה לזכור מה קרה מתי.
עדיין היו חלקים בלחן שלא ממש ישבו לי, והרגשתי שהעבודה שאני עושה מועילה ותורמת. תיעלתי את הרגשות מהסופ״ש הקשה והשלמתי את השיר בצורה מקורית, אפלה ומטרידה. יצא שיר די מוזר אבל זה הולם כי זה על נושא מוזר. יש לי כבר רעיון לשיר הבא. אני מרגיש שהכתיבה חופרת עמוק ומתחילה לגעת במקומות הכי כואבים.
נראה לי שהפוסט יצא מבולבל כמו שאני. חייב לחזור לערוך את ערוצי השירה. הראש מתפוצץ והעיניים צורבות אבל נשארו עוד 3 מחרוזות ו9 שירים לתקן היום, ואז עוד רק שלושה ימים לתזמר את שני המופעים ויומיים למקסס.