היום הרגשתי יותר טוב וחזרה לי קצת תחושת המסוגלות. המנוחה (האמנם נרקוטית ונוירוטית) בסופ״ש הועילה, וגם את הבוקר מתחתי עד שכבר לא יכולתי לישון יותר (למרות שרציתי).
פריטי באה עם עיניה המחייכות, הצחוק על שפתיה, לחייה הסמוקות וחמוקיה האביביים לעזור לי לעבוד והנוכחות שלה באמת ממריצה, מעוררת ומשרה עליי השראה.
מדי פעם התחשקנו קצת, והיא עשתה מהביצים שלי שקשוקה עם חבטות חוזרות ונשנות. התאמצתי ממש לספוג כי הרגשתי שמגיע לי וכשבכל זאת התקפלתי רפלקסיבית היא צעקה עליי: ״דן!! דן!!! אתה מפריע לי! תפתח!!״.
(בחמישי בערב ציינתי בפניה שהיא צריכה לבטל את איסור המגע בזין שלי כי כבר חלף זמן רב מאז שכתבה שרק שחרור בכתב יהיה קביל, ולמשחק חייבת להיות מגבלת זמן. אם אין מגבלת זמן זה לא משחק. היא כתבה לי למחרת וביטלה את האיסור אבל בכל זאת לא אוננתי).
אני לא כל כך יודע מה היא מוצאת בי ולמה היא מתעקשת כל כך על יצור בעייתי כמוני. תחושת חוסר השליטה בסיטואציה, על עצמי, על הרגשות והמחשבות ולפעמים גם על הפעולות… אני לא רגיל להשתקף לעצמי ככה. אני כמעט תמיד זה שבסדר, זה שצודק. לאחרונה אני מוצא את עצמי צריך להתנצל בפני הרבה א.נשים. (למשל סליחה שעוד לא הגבתי לתגובות לפוסטים האחרונים. זה בלו״ז).
אני אומר לעצמי שאם אשרוד את השנה הזו עם כל מה שעוד מתוכנן בה זה יהיה epic, וממשיך כמיטב יכולתי לגלגל את הכדורים הבוערים באוויר בלי שישמטו, יפלו ויגרמו לשריפה.