לפנות ערב השלמתי את כל הנאמברים למופע שלה מלבד שלושה שיחכו לבוקר. שלחתי לליאת המפיקה החמודה שתפזר למבצעים שכבר צובאים על שאריותיי.
לקחתי כדורים, הם השיפעו לשלוש שעות ועכשיו אני מחכה שכדורים סבב ב׳ ישפיעו לעוד כמה שעות.
נראה לי שמעולם לא עבדתי בכזו רמה רגשית עמוקה+מיומנות בפסטיבל הזה. עפרה צדקה. הפסקתי כמעט הכל ובסטייל ומחר אספיק את היתר. משהו בי סירב לחפף את זה.
מחר אני צריך גם לשרוף כמה שעות בנסיעה לרחובות לעזור לאמא שלי לנגב אבק ממקומות גבוהים. הבנתי שזו דרכה לבקש אהבה. חשבתי שכבר אהיה אחרי הלחץ בעבודה. ובכן, לא.
גם מחרוזת עלי גטרי ממשיכה להעיק, הסוכן שלה כתב לי שוב היום:
אלו בשורות טובות, כנראה שאין להם השגות על העיבוד או על הטיפול בשירה ולא זוממים לבוא להקליט שוב.
ביו שיהוק לפיהוק (יש גם מחרוזת קורין אלאל כמובן) הצלחתי להתקדם עם השיר החשוב שלי. הלחן כבר התמזג עם השעות הכי יפות בפינות הכי יפות של ארץ ישראל.
במילים אני עוד לא מצליח לזקק את כל המחשבות, הרגשות והפרטים שיש לי לתוך בית ראשון שיעסוק ביום החתונה. זה כנראה סימפטומטי. בינתיים בוכה המון. כתבתי בחופשיות את כל מה שאני רוצה לבטא שם לא אבל זה לא מסתדר עדיין, במיוחד כשהלחן כל כך חקוק במושלמותו. 😞