מתחת לפרווה

אתמול לפנות בוקר, עוד לפני שממש פקחתי את העיניים התחילו להתגבש לי בראש שורות של הבית הראשון של השיר החדש. ידעתי שלא אוכל לדחוס את *כל* הפרטים מהיום ההוא, ופתאום משהו השתחרר במוח ודברים נפלו למקום. 

הלחן נשמע כמו אגדה או סרט דיסני (כזכור בן הציע שאת השיר הזה אלחין על הפסנתר ולא על הגיטרה). החרוזים והמלודיה המתוקה עוזרים לגעת בנושא הענק והכואב הזה. אני חושב שזה שיר שאפשר לכתוב רק אחרי שחיים אותו 20 שנה, ושהוא מועמד רציני להיות השיר הכי יפה שלי אי פעם. 

It rained all week before our wedding day

But sunshine broke through the hallway

The most beautiful ever Rock n Roll bride

It tickled my heart as you stepped inside

We wore flower wreaths instead of rings

To remind us love was a living thing

Red Cyclamen pots we both broke a glass

Matchboxes labeled “The Perfect Match”

Alleyways and city streets

Winding trails and coral reefs

Mountain tops and valleys deep

Distant ancient galaxies

And the ran out in the hourglass

Wildflower meadows turned yellow grass

Magic faded as years flew past

But we held on

Crooked roads while battling

Rainy days of struggling

One hundred hours of counseling

Couldn’t let it all go

The orange glow of the bedside lamp

It dropped and was shattered so many times

I glued it back on cause i craved to see

What I wished instead of what's in front of me

We laid down in bed getting off a trip

I said look, the lamp’s like our relationship

Cracked and broken scarred from vice

You said yeah but the light is still nice

Misty forests stormy seas

Flaming sunsets blowing breeze

Desert nights in steep ravines

Moments branded deep within

I remember the light of every scene

Holiday candles and moon risings

Footsteps in mud glistening morning dew

Beachside castles twilight blue

Every time I submitted to your whiplash

I felt like a baby dumped in the trash

As rapid the rise painful the crash

Couldn’t give up on you

Peaceful islands in the stream

Waterfalls and flowing springs

Tumbling down like autumn leaves

I’ll see you in my memories

הערב מופע הפתיחה של הפסטיבל. נשארו לי עוד שיר ומחרוזת לעבד למופע של מחר. היום גם מגיעים כוריאוגרפיות.ם מלהקות חדרה ומלהקות משגב להתחיל עבודות חדשות. יש לי עוד חובות מ״הר הכביסה״ ההוא שאני סוחב מינואר, והמון דברים שהוזנחו בגלל העומס וצריך לטפל בהם. (מדרסים ונעליים!! לנקות את הבית!!!). אני עובד 12-14 שעות כל יום, זה משוגע ולא בריא. אתמול בערב חתן פרס ישראל התקשר מחויך ואמר: ״רק התקשרתי להגיד שאתה מעבד ענק!״ (הוא בהקמות ושמע את העבודות שלי במערכת ההגברה הגדולה). 

העובדה שכתבתי והלחנתי 6 שירים כאלו נהדרים ומשמעותיים בפחות מחודשיים (ועוד היד נטויה בעזרת השמש) אחרי בצורת של 13 שנה, בנוסף לכל יתר שמיליארד הדברים שאני עושה נותנת לי כוח ומוטיבציה להמשיך.