כבר 11 ימים אני מטולטל ממה שאני מאמין שהם תסמיני גמילה מxanax xr.
התסמינים חזקים ונוכחים מאוד וכוללים ראיה מטושטשת/הזייתית (קצת כמו על לסד), התקפי פאניקה, חרדה, פעימות לב מואצות, ל״ד גבוה, נמלול בזרתות, קושי להתרכז, מחשבות מפחידות על סיטואציות שלא אוכל להסתדר בהן או שארגיש מצוקה בלתי נסבלת (הטיסות הצפויות, למשל). תחושה של ״מרגיש את המוח״, סחרחורות, בחילה, כאב ראש; רגישות לאור, לסאונד. מגע מוזר, טעם מוזר ומתכתי, זכרון מטושטש.
יש לי ואבן (גם ממשפחת הבנזודיאזפינים) אבל הוא חלש וקצר מועד, וגם תחת השפעתו אני עדיין מרגיש את התסמינים (אם כי במידה מופחתת). רשומים לי 2 כדורים ביום. אולי 6 היו עושים את הטריק אבל אני רוצה לצלוח את הגמילה האקוטית ואז להיפטר מהכדורים לחלוטין ולתמיד.
אין לי אלא את עצמי להאשים. השתמשתי במשך שנה רצוף במינון לא נמוך ובשילוב עם אלכוהול, כדורי שינה ולפעמים גם לסד (smh). מרגיש שדי הסתבכתי עם זה, אבל גם שאין לי ממש ברירה אלא למצוא את הדרך החוצה מזה בעצמי. זה שאני מבוהל כהוגן כרגע זה דבר טוב. מרגיש גם אשמה ובושה, למרות שאני יודע שאני נלחם ומנסה לעשות הכי טוב שאני יכול במים מאוד סוערים ועם לחצים אדירים.
מרגיש שההזמנה מהיקום היא לשנות את מערכת היחסים עם החרדה סופסוף. לקבל אותה בברכה, לתת לה להיות ולהמשיך במה שאני רוצה לעשות גם בנוכחותה. אני לא יכול להעלים אותה או לכסות עליה יותר. זה פשוט לא עובד.
לפני כמה ימים ראיתי סרטון של Teal Swan, ומאז ראיתי אותו עוד פעמיים. הוא מדבר על הסכנות בלא להודות בפני עצמי והסביבה ברצונות האמיתיים שלי. ההשלכות האפשריות הן שאני לא יכול ככה להגיע למה שאני באמת רוצה, שהתת מודע ינסה בכל זאת לתמרן את הסביבה לתת מענה לרצונות החבויים, שאני אבלבל ואתיש את עצמי ואת הסביבה ואסב כאב לכל המעורבים, שאפעל עם גז וברקס ביחד מה שיוביל לשחיקה ולמחלות, ושאזמין על עצמי את סיר הלחץ של היקום שנוטה לחשוף את הבלוף על ידי נטילת ה״פרס״ שאני מקווה להשיג באמצעות ההסתרה וגביית ה״מחיר״ שאני מנסה להימנע ממנו חרף ההסתרה.
הסרטון הזה עניין אותי מאוד, ובעוד שאני לגמרי יכול לראות איך הוא רלוונטי לבנות זוג, אני לא מצליח עדיין להבין מהם הרצונות האמיתיים שלי שאיני מודה בהם. די אין לי מושג מה אני רוצה מהחיים בתקופה זו, בטח שבתחום הרומנטי שלוש נקודות. הכל קצר מועד והישרדותי בשנה הקשה הזו. אין לי פנטזיות חדשות והישנות קמלו ואיבדו כוח וטעם.
אמשיך לחשוב על זה בין התקף חרדה למשנהו.
בינתיים הלחץ בעבודה ממשיך להיות בלתי נסבל ובלתי מתחשב. זה עליי לא להילחץ ולא לפחד לאכזב. אף אחד אחר לא דואג לבריאות ולרגשות שלי, הם דואגים רק לפירות הכשרון והרגישות שלי ולדדליינים שלהם.