ביטול הסמינר ושיעורי הגיטרה (אחרי יותר מ4 שנים עם המורים הללו) בלבלו אותי לגמרי בסופ״ש הזה. גם הפרוייקט האחרון הבהול שנותר לי להשלים לפני הנסיעה נדחה. פתאום האגוזים (לו״ז בשפה של פריטי ושלי) התרווחו מאוד ואני מרגיש אבוד ומפונצ׳ר. מחר בטח אתאושש ואתחיל לבנות את סיטואציית החיים שלי מחדש.
בצוהריים זחלתי למיטה שיכור ומסומם וכשהתעוררתי הבנתי שכבר כמעט 17. הייתי צמא ורעב, זכרתי שלא בישלתי אתמול והיום ודי חששתי לקום ולצאת מחדר השינה אל המציאות שתחכה לי.
כשלבסוף שכנעתי את עצמי להתעורר מצאתי את פריטי ישובה נינוחה ומחויכת על השטיח הורוד הצמרירי בשמלה שחורה מנצנצת ועובדת על הלפטופ. (בבוקר עוד הספקתי לדנדן אותה כהוגן וזה ניכר עליה). במטבח חיכו מגשי פיצה חמים מטוני וספה, נודלס מווק רפבליק ובהמשך הגיע פוקי בול. זו היתה אחת הארוחות הכי טעימות בחיי. הייתי כל כך רעב וזקוק לנחמה ופריטי חזתה את זה ודאגה לי. היא המשיכה לעבוד על הלפטופ, התחברה למערכת הסטריאו ושרה בקולה היפה עם שירי הרוק הקלאסי שהיא שומעת.
את התמונות היא צילמה בכשרון רב לפני כמה ימים בסלון בשעת השקיעה כשעבדתי באולפן, ואיזה כיף שהרשתה לי לפרסם אותן ולהשוויץ בה.