איך יודע בנאדם שהוא מתחרפן?
הוא לא יודע. הוא לא יכול לדעת.
כל הקטע בהתחרפנות זה שאתה לא יודע שאתה מתחרפן.
אתה חותך את האוזן כי זה נראה לך הגיוני.
זו בעצם הסביבה, החברה הפחותויותר נורמטיבית סביבך שמגלה לך שהתחרפנת.
ואתה בדרך כלל חולק על דעתם.
למעשה אתה משוכנע שכל השאר מטורפים ואתה השפוי היחיד שמבין.
אבל מה אם אתה ממש ממעט במינון התצרוכת הסביבתית שלך.
בא עם אנשים במגע רק בסיטואציות אינסטרומנטליות, בהן האינטרס ההדדי מהווה את עיקר האינטראקציה ומאפשר את התנהלותה הסבירה.
מה אם אנשים אומרים לך שאתה נראה שונה.
מסתכלים עליך מוזר.
מה אם בחישוב זריז אתה מגלה שישנת לבד כבר שלושה שבועות ברציפות לפחות
שבכל השיחות שניהלת לאחרונה ניהלת גם שיחה במקביל עם עצמך
שאת החלק המכריע של החוויות שעוברות עליך אתה חווה בצורה אינדבידואלית לגמרי, במין שפת קודים שרק אתה מבין
ועולה בך הכרה כמו שהתמונה היתה הולכת ומתגבשת על ניר פיתוח בחדר חושך לפני העידן הדיגיטלי
ואז אתה שוכח אותה והיא נעלמת
ואתה אומר הו וול
לפני 15 שנים. 5 במרץ 2009 בשעה 22:39