אתמול בגולדן שאוור חזרנו לזירת הפשע, שנה אחרי הדייט הראשון, חמושות ברוזה מבעבע, בדובדבנים מושלמים ובשמיכה צבעונית.
זכינו לשקיעה מלטפת ולרוח מפעימה. הלב והעיניים דיברו יותר משהמילים יכלו להביע.
פריטי איחלה לנו שהשנה הקרובה תהיה לא פחות מסעירה אבל יותר בשליטתנו ובהתאם לבחירות, לתשוקות, לחלומות ולרצונות שלנו.
כשהחשיך תפסנו מונית, צליתי לנו פרגיות שהשריתי מבעוד מועד בחרדל דיז׳ון, דבש, צ׳ילי מתוק, סויה ולימון ולפריטי היה כל כך טעים שהיא אכלה אותן אפילו שהן היו לוהטות. (היא בדרך כלל נמנעת מאוכל ושתיה חמים). התחשק לה קינוח מושחת ושליח של וולט הוקפץ והופתע לטובה מהתחתונים הסגולים שלבשה בעודה פותחת לו את הדלת.
אחר כך היא שלחה אותי לנקות את התחת והתנסינו במשך כשעתיים וחצי עם הצעצועים החדשים עד שההתראות והאזעקות הפריעו לנו. (״לא איכפת לי שיפול לי טיל על הראש, אתה לא מוציא את האגודל ממני עכשיו!!!״).
בסוף הלילה ואחרי שתי ירידות ועליות ברגל למקלט (מקומה 7) הבית נראה כמו אחרי טייפון והעדפתי שנסדר עכשיו מאשר שנתעורר לתוך כל הבלאגן הזה. שעות השינה המשובשות וההתעוררויות המאוחרות משקיעות אותי בדיכאון.
משתדל להתחבר מחדש לתחושות ההודיה, האהבה, הקירבה, האמונה וההתלהבות שהרגשתי אתמול בערב המקסים עם פריטי. למרות הכל, כשפקחתי עיניים וראיתי אותה לידי על המיטה הלב שלי חייך והיא היא היתה לי יפה בעיניים, כמו בכל בוקר.
(צילום: פריטי 🫦)