לאורך היום הרגשתי שעל הציר בין חרדה לדכאון אני כרגע יותר שוקע. האסיוול אפקטיבי מאוד.
תרגלתי מדיטציה ומשחקי מוח (10 נק׳ פחות בדירוג), הלכתי ברגל ליוחננוף בצומת חולון ונסעתי באוטובוס לבת ים הקטנה לצוד ירק ופרי. הכל היה שם הפוך ומבולגן, המבנה היה כמעט ריק וכל הסחורה הוצבה בבסטות מוזרות ברחוב. ניגשתי לבלונדינית העצבנית ממוצא רוסי ואמרתי: ״אני בטוח שאני לא הראשון ששואל, אבל מה קרה??״.
הסתבר שהטיל שנפל בבניין ממול (כשהפנתה את תשומת לבי ראיתי שבאמת רבים מהתריסים והחלונות נפגעו) גרמה למשטרה להכריז על כל הרחוב כמסוכן ולא ראוי לאכלוס. אחפש את שוק עמנואל במיקום החדש שמקווה שימצאו בקרוב.
נסעתי לרחובות להביא מהLuthier את יונקת הדבש ואת הבזה הלבנה שהפקדתי בידיו בשבוע שעבר. טיל נפל ממש בסמוך לסדנה שלו והוא אומר שהגיבסון שהתייבשה מתיקון לכה ממש ניצלה בנס.
ערכתי עוד קניות וסידורים כשהחזרתי את הרכב בצוהריים. טוסטר צהוב של delonghi. (אם למות כמו כלבה אז לפחות שהטוסטים יהיו טוסטים). מסננת גדולה יותר למקלחת לקלוט את השיער השחור השופע של פריטי. ארנק חדש במקום הישן שקיבלתי במתנה מתהום והתבלה מאוד. היה אמוציונאלי להוציא משם את תמונת הפספורט שצילמה יום לאחר החתונה בשביל שינוי הסטטוס במשרד הפנים.
נאבקתי בעצמי לא לבטל את ההקלטה של 17. עשיתי בינתיים מה שיכולתי. חתכתי סלט. ניקיתי קצת, פרקתי את הגיטרות. עשיתי אימון שירה טכני.
ההקלטה היתה נעימה ומהנה. שמחתי שלא דחיתי.
בלילה צפיתי באופרת הרוק של דווין טאונסנד שאני כל כך אוהב ומעריך. כבר הייתי דמדומי וזו לא יצירה שאפשר לקלוט בצפייה והאזנה אחת. אבל זה היה מאוד מרשים, במיוחד חצי השעה הראשונה שהוקדשה להודיה אישית וספציפית לכל השותפים ליצירה וחשפה את האישיות הצנועה, ההמוריסטית והטהורה של היוצר המדהים הזה.
לקראת 22:30 הרגשתי לוחמני ורציתי לכתוב למורה האמריקאי אליו הייתי אמור לטוס הלילה כמה הוא בור פרובינציאלי ולא מחובר למציאות בעזרת אבל שמח שנמנעתי. אין שום תועלת בלהסביר למשוגע שהוא משוגע.
ניסיתי להפחית מינונים הלילה, והתעוררתי בשלוש. היה אור מוזר בסלון, באזור של הפוף. פריטי התגנבה בזמן שישנתי והשתרעה שם. הערתי אותה, ביקשתי ממנה לכבות את פנס הטלפון שעוד דלק והשכבתי אותה לישון איתי במיטה. היא כנראה התגעגעה מאוד וטרם התאקלמה בביתה החדש. (גם אני התברווזתי והרגשתי בחסרונה. השתדלתי ללבוש את המכנסיים של הילד הגדול). לא הצלחתי לשוב להירדם.
לקחתי עוד חצי וחצי (שינה והרגעה), כתבתי לאמא שלי שלא תדאג אם לא אתקשר בדיוק ב8:00 וממשיך לינוק וודקה בתקווה להשיג עוד שעתיים שלוש של שינה.