מתחת לפרווה

הייתי בדרכי חזרה עם היורש מהמגרש (שיחקנו כדורגל וכדורסל) כשקצת שקעתי במחשבות והוא שאל למה אני מחייך.
"אתה מכיר את זה שיש חבר דמיוני, או כלב דמיוני?" שאלתי. "אז חשבתי לעצמי שאני יכול שתהיה לי חברה דמיונית... ואז בדיוק חשבתי איך היא תראה, ושאני יכול לפרגן לעצמי מה שאני רוצה..." . היורש ציחקק והשתעשע במחשבה. אחר כך כשהלכנו למכולת להביא פיתות של שבת כבר פניתי לעבר היציאה כשהקופאית הסבה את תשומת לבי לעובדה ששכחתי לקחת את הפיתות לאחר התשלום. אמרתי שהראש שלי במקומות אחרים כנראה, והיורש גיחך : "כן, אתה חושב על החברה הדמיונית שלך"...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

זו היתה שעת צהריים כשירדתי למכולת. היא עמדה מול הדלפק והסתובבה כשנכנסתי.
כמעט בגובה שלי. רעמה בלונדינית עזה ושופעת. זוג עיניים בהירות וגדולות. פנים יפות כל כך שעושות חשק למות בשבילן. שדיים גדולים ומוצקים בצבצו מבעד למחשוף הגופיה. מבנה גוף מלא ועסיסי עם גזרה נשית וסקסית. סנדלי עקב וכפות רגליים מרטיבות-פה. אי אפשר היה לפספס את מבטי המתפעלים.
"מוצאת חן בעיניך אה?" לגלג דני הזבן בחיוך, ואני ניצלתי את ההרמה להנחתה להגיד : "בחיי, את הדבר הכי יפה שראיתי בחיים".
היא חייכה. "נו, כבר היה שווה לעבור לגור כאן בשכונה".
"היי, אני דן" מלמלתי נרגשות והושטתי את ידי. היא הושיטה את ידה קדימה אך לא בצורה אנכית כפי שמושיטים ללחיצה. כרעתי ברך ונשקתי ברוך לידה החלבית והמטופחת, עם ציפורניים מעוצבות צבועות בלק ורוד לבן עם קישוטים חמודים... הרמתי את מבטי ועינייה יקדו אלי. "אני יודעת" היא אמרה, ויצאה מהמכולת.

"מה זה הדבר המדהים הזה???" אמרתי לדני בהתפעלות לאחר שהיא התרחקה.
"יש לך שכנה חדשה, יאללה, טפל בה" הוא אמר וחייך, אבל עד שהתעשטתי ויצאתי חזרה לרחוב היא כבר נעלמה מטווח הראייה.

בימים הבאים ניצלתי כל הזדמנות בשביל לרדת למטה. הורדתי את שקיות הזבל אחת אחת, ירדתי לבדוק אם הגיע דואר גם אחרי שהדוור כבר עבר, ובמכולת כל פעם "שכחתי" לקנות עוד משו שהייתי צריך. היא לא היתה בשומקום, גם לא כשעשיתי טיולי ערב בשכונה וסרקתי את גינת הכלבים.

בחמישי בלילה כשחזרתי מהמסיבה, מתנדנד במקצת ומחוייך אך אמוציונאלי, לפתע הבחנתי בה מחוץ לבית הקפה בפינת הרחוב, יוצאת ממכונית יוקרתית ונושקת חפוזות דרך החלון לגבר החתיך שישב במושב הנהג והמשיך בנסיעתו לאחר מכן. סטיתי קצת ממסלולי הטבעי כדי להיתקל בה. היא הבחינה בי.
"הייייי" אמרתי וחייכתי. "אני מחפש אותך בשכונה כבר כמה ימים ! " פלטתי בגילוי לב, ומיד חשבתי שזה היה סתום מצדי.
"כן? חשבת עלי?" היא חייכה ואמרה בקולה העמוק והמתוק.
"המוןןןן" (הייתי קצת שיכור כאמור)
"טוב מאוד."
היא פנתה לעבר הבניין הקרוב והתחילה לפסוע לעבר הכניסה.
"רגעעע" (ניסיתי להישמע הכי קולי שאפשר למרות שזה יצא יותר כמו זעקה)
היא הסתובבה וחייכה. (ססעמק תירגע ! )
שאלתי בקול קטן : "מממ, איך קוראים לך?"
היא גילתה את שמה הנדיר והמקסים, והוסיפה אל מול פני המשתאים : "תוכל לקרוא לי 'החלומית' בבלוג המלוכלך והמקסים הזה שלך... לילה טוב..."

הייתי כל כך מוקסם ומבולבל שרק כשעליתי הביתה דפקתי לעצמי על הראש שלא יזמתי פגישה או לפחות ביקשתי פון. לפחות אני יודע איפה היא גרה...

למחרת בבוקר דני אמר לי במכולת בהתרגשות איך שנכנסתי : "בונה, ההיא שאלה עליך. השאירה לך פה משו " והושיט לי ניר עטיפה של מסטיק ועליו מס' טלפון. "אתה ממזר אתה ! מלך השכונה !" . עליתי סמוק ונרגש הביתה, והתחלתי להכניס את עצמי למוד הנכון לשיחת טלפון שכזו. כשלבסוף אזרתי את האומץ הדרוש היא ענתה אך היתה בדיוק בדרך עם המולה סביבה, ואמרה : "בוא נדבר כבר בערב.. אני שונאת לדבר בפון במילא. 20:30 בקן הציפורים? " ...

הרס אותי שהיא יודעת עלי כל מיני דברים (עוד לא ידעתי עד כמה) ושאני לא יודע עליה כלום. המוח רץ לכל מיני כיוונים קונספירטיבים ופנטסטיים, אך בסופו של דבר החלטתי להניח לזה ולזרום ולראות מה קורה. ניצלתי את השעות הפנויות שהיו לי עד הפגישה לנקיון אינטנסיבי של הבית. זה תמיד סוג של סימן עבורי, עד כמה בא לי לנקות ולסדר לפני שמגיעה מישי.

התקלחתי והתייפתי והתבשמתי, הדלקתי נרות וקטורת ושמתי מוסיקה שקטה ורומנטית, הכנתי לי קוקטייל הבית והמתנתי לבואה.