אמש היתה הופעת הבכורה הרשמית שלי פריטי ושלי כזוג באירוע קהילתי וברשתות החברתיות.
זה היה טיול ירח תמוז מלא ממצפה אופיר לכנרת ואז רחצה לילית וקומזיץ עד עלות השחר בהנהגתה הלבבית של טלי35 הנערצת והמופלאה.
יצאנו ב16:00 דרך הפקקים הצפויים אבל הגענו בזמן לתצפית שקיעה ביער שוויץ, שם פריטי צילמה אותנו בסלפים זוגיים (כולל סרטון) והסכימה שאעלה כסטורי לאינסטה ולפייס (״מי מעלה סטוריז לפייסבוק יא זקן״). שברנו את האינטרנט והוצפתי בתגובות.
פריטי התחדשה לבקשתי בלק מהמם בבהונות בצבע טורקיז אוקיינוס מנצנץ. רציתי לצלם אבל היא הביעה התנגדות חריפה בגלל שהרגליים היו קצת מאובקות (היא נעלה סנדלים). כשעצרנו לאכול בצמח לפני המפגש עם הקבוצה וחזרנו לרכב היא השתמשה בבקבוק מים מינרלים כדי לשטוף את רגליה. בעודי מניע את האוטו הצעתי שאולי תשתמש בשמפניה בפעם הבאה ושגם אארגן לה סטיפה של שטרות של 100 דולר כדי לנגב איתם בבית השימוש.
התחלתי כבר לצאת ברברס מהחניה כשהיא פקדה: ״דן! עצור! חזור לחניה! דומם את המנוע! צא מהרכב ובוא לכאן! נשאר קצת לכלוך פה על הרגל, רד על הברכיים ולקק אותו אם אתה רוצה לחסוך על מים מינרלים״.
כשעלינו עם חלק מהרכבים למצפה אופיר הייתי צריך להתווכח *ממש* עם פריטי כדי שתואיל בטובה לקחת איתה מים למסלול (״מה הבעיה? נשתה כשנחזור לאוטו״) ושתחליף לנעליי ההליכה שקנתה במיוחד.
המסלול היה הרבה יותר קשה ממה שהיא ציפתה, והוסיפו לקושי שתי התברברויות שהוסיפו עוד כ4 ק״מ, חלקן בירידה ואז בעליה קשה. פריטי פחדה ללכת בחושך, במיוחד בירידות החלקלקות ובמעברי הבקר, אבל ככל שחלף הזמן היא תפסה אומץ וביטחון, והשלימה את המסלול המאתגר כמו ילדה גדולה ואמיצה. (היא גם הסכימה להפסיק להתווכח ולהשתמש במקל הנורדי שלי שנידבתי לה).
אחרי ההתברברות השניה החלטתי לקחת אחריות על עצמי ועל דרכנו, הוצאתי את מפת סימון השבילים שהבאתי ואת הפנס האדום הענקי והפטישיסטי (הלכנו רק לאור הירח עד אותו רגע) והתחלתי לעקוב באדיקות אחר סימוני השבילים. הרגשתי טוב יותר להיות בשליטה (אני בוגר קורס מש״צים!) מאשר מובל כבקר לטבח. הארתי לפריטי את הדרך בעזרת הפנס בירידות התלולות, ושרתי שירים כדי להעלות את המורל:
״באלו הידיים עוד לא עינגתי פר
עוד לא מצצתי זין באמצע המדבר
עוד לא זיינתי תרח עוד לא גיליתי איך
כואבת לי הברך ולאן אני הולך״
התחלנו את המסלול ב21:30 וסיימנו אותו רק לקראת 4. ביצענו את ההקפצות חזרה למעלה כדי להחזיר את הרכבים ובינתיים החצי השני של הקבוצה התקין את הקומזיץ בחוף.
היה נעים לשטוף את אבק הדרכים מעלינו לאור הירח שזרח באור מוזהב על מי הכנרת הנעימים והשלווים. אכלנו כמה דברים טעימים, ישבנו על ״ספת״ הפיקניק הזוגית המאוד נוחה שפריטי קנתה, הכנתי לי ג׳ארה של קפה שחור וחזק ויצאנו חזרה הביתה כשכבר עלה האור.
זריחת שמש כתומה אדומה בוערת ליוותה אותנו בדרכנו האמוציונלית למעלה, ופריטי נרדמה אחרי הפניה לכביש 77 וישנה עד שהערתי אותה 9 דק׳ לפני שהורדתי אותה עייפה אך מאוהבת בביתה.