מתחת לפרווה

חייב להיות משו מיוחד וסמלי בתאריך הזה.

ב20 במרץ 1996 התחתנתי.
ב22 במרץ 2005 התחלתי לכתוב את "מתחת לפרווה".
וה21 במרץ, היום, כמו בכל שנה, הוא היום הראשון של האביב.

אז היום קרה לי משו מאוד מיוחד.
היום פגשתי את הגן המזוכיסטי שלי.
פנים אל פנים. לאור יום. ניצב מולי ברור כמו שלט חוצות.

היה כואב ומרגש ומפעים לפגוש אותו ככה.
היה מעניין לראות אותו מובהק כל כך, מבודד, קטן וטהור. כמו אבן שהוציאו מכיס המרה.

הסיפור התחיל ביום א' אחר הצהריים, כשהאקסית התקשרה (מחסוי, כי בשבועיים שקדמו לא עניתי לה כבר לשיחות והודעות) ואמרה שהיא חשבה על זה רבות, ושהיא רוצה שנחזור להיות זוג רציני, במטרה להינשא. שהיא במקום שונה עכשיו מבשנה האחרונה, ושזה מה שהיא רוצה והיא מבינה את המחוייבות וההשקעה שכרוכה בכך, והיא רוצה להפסיק עם המשחקים והשקרים ולהיות על באמת.

ההצעה באה לי בתקופה שאני מאוד מרגיש בחסרונה של האהבה בחיי. ניסיתי לבדוק את רגשותיי בנושא. הזדיינו בראשון ובשני, ובשלישי היא קראה לי לרדת לה. לאורך כל הימים עבדתי מאוד באינטנסיביות כך שלא היה לי הרבה זמן ממילא. ברביעי הרגשתי רע, פיזית ונפשית. הרגשתי שלא עושה לי טוב ההתקרבות הזו, שאני לא במקום לפתוח את הלב שלי אליה, הקפוץ מאוד מכל הכאבים והאכזבות והשקרים שספגתי ממנה. ושאפילו הייתי רוצה לפתוח את הלב אני לא יודע איך, ואני גם בכלל לא בטוח שאני רוצה. היא רצתה להיפגש והציעה לעשות סשן פמדום. הרגשתי שאני לא מסוגל.

(אני מנסה לסנן את התפל ולהגיע לעיקר... אם אתעכב על כל נים וזיע בתקשורת העקומה והסבוכה הפוסט יגיע לארבעה עמודים) . הנקודה הזו בזמן, של רביעי בלילה, חשובה להמשך הסיפור. הרגשתי רע כאמור, הקדמונית הגיעה לקנות דיסק ונשארה עוד שעתיים כי היה לנו נחמד ומצחיק ביחד. לא עשינו שומדבר מיני. במהלך השעתיים האקסית התקשרה וגם שלחה שתי הודעות. אחרי שהקדמונית הלכה עניתי לאקסית וחשבתי להיפגש ולדבר בכנות. להגיד לה איך אני מרגיש ולראות מה יהיה. האקסית אמרה שהיא עם הפרחולה ועוד ידיד, ושתתקשר אלי כשתסיים. עברו שעתיים, היה כבר 01:30, והלכתי לישון. היא לא התקשרה.

בחמישי בבוקר קמתי עם כיוון מחשבתי צלול ובהיר, וכתבתי את הפוסט הקודם, על השיפוצייים. (שמחתי שהפעם קהל הקוראות הבחין בקיומו של סאבטקסט) . האקסית התקשרה, ואמרתי לה את הדברים שישבו לי על הלב. שאני לא אוהב אותה יותר כפי שאהבתי. עדיין יש שם משו, אבל אני זוכר איך זה היה (ואם לא יש לי ארכיון שיזכיר לי) ואלו כבר לא אותם רגשות ואותן עוצמות. שאני לא מאמין בה, שאני לא מאמין *לה* כי תפסתי אותה ביותר מדי שקרים, שאני לא יכול להתגאות בה כי אני יודע עליה יותר מדי דברים וראיתי אותה ביותר מדי מצבים, לא מעריך אותה ופעמים לא מעטות אף בז לה, ושאני לא רואה אותנו חוזרים. היא רצתה להיפגש וסירבתי. הרגשתי שקיימים בי שני צדדים, זה לא שאני מוחלט ברגשות שלי, אבל שאני הרבה יותר שלם עם מה שאמרתי מאשר שהייתי לו הייתי אומר דברים הפוכים.

עד כאן האקספוזיציה, מכאן אאלץ להתחיל להתעכב על הפרטים המלוכלכים.

בחמישי נסעתי ליורש והיה מתיש כרגיל, כשחזרתי ישנתי כמה שעות, התארגנתי והלכתי למסיבה. היו הרבה אנשים (כולל האקסית שבאה עם הפרחולות), אבל המוסיקה לא היתה ממש לטעמי. החשכה, האולטרה הפלורסנטית והפליקר המסנוור עשו לי לא נעים במוח, הרגשתי שאני לא מתחבר והלכתי אחרי בירה אחת. בדרך הביתה נתקלתי עם הברך בעמוד בטון נמוך כי הייתי שקוע במחשבות עמוקות וחשובות. אמרתי לעצמי שהנה הסופ"ש בפתח, ושאני אנצל אותו לזמן איכות פרודוקטיבי עם עצמי, ולגיבוש שגרה חדשה של לבד, של עצמאות חיובית, של יצירת ופינוי מרחב נקי. הלכתי למיטה למרות שעוד הייתי עירני, ולקחתי איתי את הפון למיטה מה שאני עושה רק לפעמים.

שור אינף, ב3:30 התקשרה האקסית. כבר הייתי בחצי הדרך להירדמות. אמרה שלא מצאה את עצמה בשתי המסיבות וגם בעוד פאב שהיתה בו, ושהיא רוצה לבוא אלי. זו לא הפעם הראשונה שאני עושה משו נואש ומטופש ב3:30 בלילה.

היא באה והייתי חלש, התחילה לסשן אותי ואז עברה לשיחת 'יחסינו לאן', אמרתי לה שאני לא במצב ממש לדבר על זה ושאת מה שהיה לי להגיד כבר אמרתי בבוקר ושומדבר לא השתנה מאז. הלכנו למיטה. היא נעלה אותי בסיבי עם מנעול זמני. אמרה שהיא רוצה שנבלה את הסופ"ש ביחד, ובצורה פמדומית. ביטאתי את הרגשתי הרעה והחנוקה, את חוסר האמון והמנוחה, והלכנו לישון. כל כך קשה עד בלתי אפשרי עבורי לפעמים להגיד לה "לא".

בשישי בבוקר התעוררתי והיא קצת אחרי. סידרתי את הבית והלכנו לקניות כי היא רצתה פירות ים לארוחת ערב. בדרך פגשנו בקיסרית (שנראתה מאוד שיקית ואלגנטית לאור יום...) ששאלה מדוע האקסית נראית מחוייכת ומאושרת ואני נראה אומלל וזעוף. היינו גם בפארם (היא היתה צריכה קונדומים, ואמרה משו על זה שהשבוע היא היתה רק איתי) ובחנות המשקאות. לאחר מכן התפצלנו, אני עברתי במכולת והיא בביתה, ואז היא הגיעה עם שתי שקיות מלאות בכל מיני דברים שלה. היא הביאה בקבוק וויסקי זול וסיפרה שקיבלה אותו במתנה בעבודה שממנה פוטרה לאחרונה. שקפצה לשם וראתה ארגז מלא בבקבוקים ושביקשה אחד, ושנתנו לה בלי בעיה, וכנראה שזה בגלל שהוא לא כל כך טוב, הוויסקי.
(לא סתם התעכבתי על הוויסקי, בנות, אנא המשיכו להיות סבלניות ולקרוא לאט לאט. (: )

יום השישי עבר בצורה נוראית. סבלתי מכל רגע.
הגמרתי אותה פעמיים במיטה בעזרת לשון/אצבעות (עדיין הייתי עם הסיבי) , ירדתי להביא והכנתי לה פרוסות חלה עם חומוס וירקות. היא ישבה לי על הפרצוף בזמן שאכלה. ליקקתי לה את התחת משו כמו 45 דקות. (לדבר איתה לא הייתי מסוגל, אבל את הליקוק עשיתי בהתמסרות אמיתית) . ירדתי להביא סרטים מהספריה השכונתית בזמן שהיא התקלחה. היא הלכה ודעכה והיה ניכר שהיא לא ממש יודעת מה לעשות עכשיו.

הצעתי שנראה את הסרט ("ים של אהבה" עם אל פצ'ינו, מהאייטיז...) , הכנתי לה המון פופקורן, אחרי הסרט דיברנו קצת והיא שלחה אותי להתקלח ולנקות את התחת. היא כאמור היתה קצת אבודה ולא ידעה ממש איך להתגבר על הפרצוף העצוב שלי, למרות שצייתתי לכל מה שביקשה. אמרה שהיא רוצה לזיין אותי בתחת, אבל לאחר שפתחה אותי עם הדילדו אמרה שהיא מרגישה שאני לא איתה והיא לא יודעת מה לעשות והיא כן רוצה לזיין אותי וכו'. בסוף היא כן זיינה אותי עם הסטראפון וגמרה פעמיים. (בנות, אתן מתעייפות וגומרות נורא מהר כשאתן מזיינות אותי, מה שעומד ביחס הפוך לתובענות שלכן כשהדברים הפוכים. לתשומת לבכן. זה לא כל כך קל לזיין. תעריכו. (: )

אחר כך פניתי להכין את פירות הים ברוטב חמאה שום וריזלינג ואת תפוחי האדמה בתנור (והכל יצא מאוד טעים), הבחנתי שהשתחררה ביצה מהסיבי והיא הורידה אותו כלאחר יד בזמן שאכלנו, ואז משום מה היא נתקפה איזו מוטיבציה מוזרה לסשן אותי למרות ששנינו היינו עייפים וכבדים, והיא החליטה שאני אהיה רק על הברכיים ותיזזה אותי ואמרה שאני "כלבתול" , חצי כלב חצי חתול ושאנבח ואיילל. זה היה, אממ, טיפשי, כל הגוף כאב לי מתנוחות לא נוחות והמון סטרס וכבר הייתי עייף ומיואש.

היא ביקשה שאכין את המיטה לקשירה, וקשרה אותי כשאני על הבטן. טיפטפה קצת שעווה, אבל אז עברה לעשות לי מסאג' עם קרם כשאני עוד קשור. הכל היה מאוד מוזר. בסוף הלכנו לישון בשתיקה ותחושה של איכס. כבר לא הייתי עם הסיבי ויכולתי תיאורטית לעשות איכשהו ביד אחרי שהיא נרדמה או משו, אבל יצא החשק, למרות שאי-הגמירה הקשתה עלי להירדם. הרגשתי מנוצל ומושפל ומגעיל.

בוקר יום שבת.
היא התעוררה שעה אחרי, ענתה ב"לא" זעוף כששאלתי אותה אם היא רוצה קפה, אספה את חפציה במהירות, התלבשה, אמרה "ביי" והלכה. עשיתי לה בחזרה "טולולו" לעגני ופניתי לחזור לתכנית המקורית והחיובית שלי לסופ"ש.

פחות משעה אחר כך צלצל הטלפון.
היא רצתה שאבוא לסדר לה את הבית ולהכין ארוחת בוקר, ושאדווש קודם לטיב טעם לקנות בייקון.

נו,
מה אתן חושבות,
הלכתי?

בטריטוריה שלה, ועוד אחרי ריב, היא היתה חזקה, פמדומית, קרה ומרושעת להפליא. אני הייתי מאוד חרמן וחלש לאחר שגם אחרי שהיא הלכה לא עשיתי ביד. היא תיזזה אותי באינסוף מטלות ביתיות קטנות (לקפל בגדים לזרוק זבל לשים דברים בארון לנקות אבק לפתוח סתימות בביוב להביא לבנים מאתר בניה שכן כדי שיחזיקו את דלת המרפסת פתוחה ואת מתקן התלייה של הכביסה יציב) , הכנתי לה ביצי עין וסלט ובייקון (וגם הבאתי פיתות וירדתי שוב להביא בצל כי לא היה לה) . אחרי שאכלה תיזזה אותי עוד (לתלות מגבות לטאטא להעביר סמרטוט על הרצפה), ואז קראה לי לבוא לצפות בה מתקלחת.

ידי נשלחה על הזין שלי בצורה חסרת שליטה כמעט. כל כך חירמנה אותי הסיטואציה הכואבת, בה הרגשתי כל כך מנוצל ומושפל מעצם התמסרותי לאותה בחורה שאני כל כך לא סובל ומעריך. לאויב. ישבתי על האסלה במקלחת הקטנה שלה ושפשפתי את הזין, אדים חמים מילאו את החלל, ודמותה הנשית, משמניה ושדיה נשקפו אלי מבעד לאדים שטשטשו והסתירו פגמים, באור היום החמים שנשקף מהחלון הקטן מאחוריה. היא נראתה לי מושלמת, נשגבת. מפונקת ומינית ונעלה ורעה.

אני מתקרב לפואנטה.

אחרי המקלחת היא תיזזה אותי בעוד כמה מטלות, ואז הלכנו למיטה והגמרתי אותה פעמיים בירידה.
היא קמה להביא קונדום, לקחה את הזמן להפריד את כל הקונדומים מהחבילה החדשה, ואז על הדרך ככה המתיקה סוד, שבעצם ברביעי בלילה, כשאמרה שתתקשר אלי אחרי שילכו הפרחולה והידיד, היא למעשה נפגשה עם מישו, סישנה אותו והזדיינה איתו. ושאותו מישו היה הפרנצ'ייז, אותו בחור שהכרתי לה לפני כמה שבועות כאשר הבאתי אותו לשלישיה איתה ואיתי. ושזו למעשה היתה כבר הפעם השניה שהם נפגשו מאז. "מאיפה אתה חושב שהגיע הוויסקי? " היא שאלה וצחקה.

המשכנו לדון בנושא בזמן שהיא עלתה על הזין שלי משועשעת ואני זיינתי אותה מלמטה. הידיעה שהיא שיקרה לי, שוב, שקר רב שלבי ורב רבדי, ימים ספורים בלבד אחרי שהצהירה נרגשות שהיא רוצה אותי על באמת ובלי שקרים ושהיא השתנתה ושהיא מבינה, והעובדה שאני דווקא נמנעתי מאינטראקציות עם אחרות במהלך השבוע, ושכל זה קרה בלילה שהיתה עוד הזדמנות לשיחה כנה ואמיתית ולאחר שהיא אמרה שהיא תתקשר, ושזה מישו שתכל'ס אני הכרתי לה והכל... כל זה רק הפך את הזיון ליותר כואב ויותר מרגש ויותר עוצמתי. היה באמת מאוד חזק עבורי, והיא צחקה עלי והשפילה אותי עוד.

אחרי שגמרתי קמתי, השלכתי את הקונדום והתלבשתי. היא רצתה שנמשיך לבלות את היום ביחד. סירבתי. אמרתי לה שהנה, זו בדיוק הסיבה שאני לא רוצה להיות בנזוג שלה. שאני לא מאמין לה ובה. הרגשתי כל כך הרבה כעס ועלבון והתפכחות וכאב וגועל מעצמי.
אור השמש מהמרפסת מילא את החדר. ברקע טום ג'ונס שר ממש כאילו היה זה פסקול של סרט :
" I could see that girl was no good for me
But I was lost like a slave that no man could free"

ואז זה קרה.
אז פגשתי אותו, את הגן המזוכיסטי שלי.

היא אמרה שככה היא, שאני צריך לקבל אותה עם השקרים שלה וחוסר הנאמנות שלה, ולבקש עוד. היא הושיטה את כף רגלה לעברי והורתה לי לעסות אותה. לא האמנתי שאני מציית. פקדה עלי להתפשט, וסטרה לי כשאמרתי לה "בואי למיטה". כשהזדיינו היא אמרה שהיא רוצה שאבטיח לה שאשכב רק איתה, ושאפסיק את הקשר עם הפיינליסטית, ושהיא מנגד תזדיין עם מי שהיא רוצה. ופקדה עלי להגיד ש"אני אקבל את אורח החיים שאת תקבעי". באיזשהו שלב במהלך הזיון נשמעה דפיקה בדלת, היא קמה לפתוח לפרחולה שמצדה הלכה לטייל ברגע שהבינה שהיינו באמצע זיון. המשכנו להזדיין בעוד היא צוחקת עלי ומשפילה אותי, וגמרתי.

קמתי והתלבשתי במהירות.
"אם את יודעת רק לנצל את החרמנות שלי בשביל לקבל ממני מה שאת רוצה
אל תתפלאי אם ברגע שהחרמנות בשפל את לא מקבלת ממני כלום".

הלכתי.
לא רציתי להמשיך לבלות איתה את היום, או בכלל.
הרגשתי את השחרור שמרגישים רק כשמכים בקרקעית וגם מספיק פיכחים בשביל להבין את זה.
זה לא מה שאני רוצה.
זה לא מה שעושה לי טוב.
את ההתמסרות והפינוקים והשירות והציות והנאמנות שלי אני רוצה להעניק למישי שראוייה לזה.

בבית ישנתי קצת, ואז צפיתי לבד בסרט השני שהבאתי לסופ"ש. היה לי מוזר לצפות בסרט לבדי, אף פעם לא עשיתי את זה. אבל הסרט היה מעולה ומהנה מאוד ("חטופה" עם ליאם ניסן הנהדר. קיבלתי המלצה מאופק) והלבד כבר לא הפריע לי.

היא התקשרה (מחסוי...) ואמרה שאבוא ללקק לה את הכוס.

סירבתי, והפעם התמדתי בסירובי.