לפני 17 שנים. יום חמישי, 19 במרץ 2009 בשעה 5:08
התעוררתי לצלילי הלמות הפטישים ורסיסי הטיח הישן המתפזרים לכל עבר.
זה לא נעים, זה מלכלך ומרעיש וזה כמו לחיות בגראונד זירו.
אבל כנראה שככה צריך. קודם שוברים את הישן, בכוח.
ואז הבניין יעמוד במערומיו, יסודותיו חשופים ופגיעים, ויהיה לו קר והוא ודאי יהיה עצוב, ואולי גם יתגעגע לטיח הישן שהיה מרוח עליו, חרף מגרעותיו, חוריו הרבים, ונטייתו להיעלם דווקא כשצריך אותו וליפול בצורה בלתי צפוייה ומבהילה בחדר המדרגות.
ואולי הטיח הישן, שבור לרסיסים על הרצפה, יתגעגע גם וירצה לשוב לכסות את הבניין, ויגיד שעכשיו הוא במקום שונה, ועכשיו הוא מבין, ועכשיו הוא רוצה לנסות שוב. אך הפועלים החסונים יאספו אותו וישליכוהו אל מיכלית האשפה, ואז יגיע טיח חדש וחזק שיסתום את החורים ויגן על הבנין, ומעליו תימרח שליכטה חדשה, חלקה ורעננה (ואולי אפילו בלונדינית (: ).