מתחת לפרווה

אני ממש מודה לכל המברכים, כאן, בפרטי, ואפילו בפון, אבל "החלומית" כשמה כן היא. פיקציה. חברה דמיונית. ברור שהיא נהדרת, אני המצאתי אותה. חשבתי שזה היה מאוד ברור בפסקה הראשונה של הפוסט שנקרא "החלומית", שאחריה קו מסולסל שמרמז על שקיעה בעולם הפנטזיה. אבל כנראה שאנשים מדלגים לקטעים העסיסיים. הו וול. בחיים האמיתיים אני דווקא שקוע באותה בדידות כמהה שגרמה לי להמציא אותה. את הפוסט הזה בטח אסיים בשורה שלא קשורה לכלום על זה שכביכול זכיתי בלוטו, נראה כמה יברכו את מזלי הטוב ובכך יחשפו שוב שהם בעצם מדלגים ישר לשורה האחרונה.

אניווי, רציתי דווקא להמשיך לכתוב אותה, את החלומית, כתרגיל מנטאלי לבדיקת הדמות האידאית בראשי, ולראות איך הקשר בינינו היה מתפתח, והיכן היו מתחילות הבעיות. אבל כל הברכות הנרגשות הוציאו לי את הרוח מהמפרשים. לא רוצה לצאת "שקרן", או לחילופין "תפוס". (:

בינתיים אתמול קרה משו מפתיע, מטלטל, ומבלבל. (במציאות, למען הסר ספק.) קיבלתי הצעת נישואין. כלומר, הצעת חברות, אך לקשר רציני ביותר עם מישי שעושה לי את זה בהרבה מובנים אך גם שבעתי ממנה מרורים שקרים ואכזבות. גאד אני לא יודע מה לעשות. אני מרגיש כאיילה נרדפת ברגע שרגליה כבר מתעייפות מהמנוסה והיא מבינה שטורפה עומד לסגור עליה, או כניצול מספינה טובעת ששוחה בלב האוקיינוס הקר השומם והסוער ועל סף אפיסת כוחות.

אוף. צברתי מרחק, בניתי חומות ומגננות, עשיתי כמיטב יכולתי להתפכח מן העיוורון, לשחרר, לוותר. אך כפי שכתבה הגלילית בפוסט החינוכי שלה על מזוכיזם, בחוויה המזוכיסטית יש נטייה להקרבה, קושי להגיד "לא", ובלתי אפשרי לחוש כעס כלפי האובייקט. קיימת גם מחשבה שאולי הפעם זה יהיה שונה, אולי הפעם זה יעבוד. וגם פחד לוותר ולהצטער על זה אחר כך, לנצח. ומנגד קיימים גם עוד שלושה ארבעה אייקיויים שפויים בגולגולת, וגם הלב לא לגמרי נלהב לקום מהקרשים ולהתחיל לרקוד, כמו חשפנית בפיפשואו בשעת לילה מאוחרת. אני באמת לא יודע.

אני משפשף את עיני, מביט בטופס שוב ושוב ולא מצליח לקלוט את זה !
זכיתי ב7,000,000 ש"ח בלוטו !
אולי אפתח מחדש את הדאנג'ן... (((: