מתחת לפרווה

אתמול יצרתי את הדובים לשיר Unborn שמסיים את האלבום. נשאר רק שיר אחד לנגן בו דובים וזה מן הסתם יקרה מחר (כלומר היום).

אמרתי לבן בפגישה בחמישי בערב שאני לא יודע אם אצליח לעמוד בדדליין (לשחרר את האלבום ביום הולדתי החמישים באחד באוקטובר), אבל אמות בעודי מנסה. 

בן ענה: "It's not a deadline, it's a life line״.

הצלחתי להשתמש באותה מערכת דובים לרוב השירים, וגם כלי ההקשה כמו frame drum ו taiko נשארים עקביים לאורך האלבום. מאוד מפתה להשתמש בכל הארסנל, אבל הוא עצום מדי וחשוב לי שזה יהיה ממוקד וירגיש הומוגני אם אי פעם א.נשים יקשיבו לזה. 

בשיר Unborn שמסיים את האלבום ומסכם את כל קווי העלילה והמחשבה שמופיעים בו ומתאבל על התינוקת Ocean שכבר לעולם לא תיוולד מצאתי את עצמי נאלץ לנגן ממש במו אצבעותיי את הדובים, כמו פעם, לפני שהטכנולוגיה השתפרה. שינויי הטמפו, המשקל והמצברוח בלבלו את הממשק של Superior Drummer וזה נהיה כבר יותר טרחה לנסות להסביר לו מה אני רוצה מאשר לנגן הכל בעצמי מאפס. זה סמלי שזה קרה בדיוק לקראת סוף אופרת הרוק הזו, בה אני זועק את הערכים שאני עדיין מאמין בהם ותמיד אאמין. 

היה לנו דיון אם להקליט מתופף חי. אם היתה לי מערכת יחסים עם אחד כזה, נניח אחד שהייתי מופיע איתו אז אולי. אבל אני מתכנת דובים עוד מ1992, הם מזיזים אוויר ומקפיצים אלפי רקדניות.ים, וברגע שהבנתי שאני צריך לעשות כאן את הדבר שלי שוחררתי לחופשי להתפרע ולהיות מי שאני. 

קבעתי את השיעור הבא עם בן לשלישי במקום לחמישי (לא רציתי שיעבוד בסופ״ש ובשני אני בפרימיירה בהרצליה ללהקות העילית של הכוריאוגרף הג׳ינג׳י). השלב הבא זה לנגן גיטרה בס בכל השירים. אני אמנם לא באמת בסיסט אבל כבר שילמו לי בשביל לנגן בס בהפקות בשנתיים האחרונות, מה שהופך אותי תיאורטית לבסיסט אולפן מקצועי לגיטימי. 

השירים האלה יצאו כל כך טעונים ולא יכלו להיווצר בשום זמן אחר. ההתפוררות האישית ביחד עם הדעיכה הגלובלית, האקלימית, הפוליטית, המינית, הרומנטית, הגילנית. 

זה בתנור, וזה הולך להיות טוב. 

ואחר כך ותוך כדי יש לי תכנית טובה איך להשיל את העור הישן ולהתחיל לחיות שוב חיים חדשים לגמרי.