בעתידי.
בוקר שמגיע אחרי מספיק שינה, בלי שתיה וכדורים שאיפשרו אותה איכשהו.
בוקר שמגיע ב4:45 ומאפשר לי להקדים את השמש עם תרגול מדיטציה, תרגילי מוח, תרגילי פיתוח שמיעה מוזיקלית וסאונד.
אימון אינטנסיבי בקאנטרי. התאוששות בג׳קוזי.
בשמונה בבוקר אני כבר על הדברים הכי דחופים. אני יוצר, אני מגיב, אני מטפל במה שנדרש.
אני מגנן, אני מתאמן, אני מקדם וסקרן לראות איך הזרעים שנטעתי לאחרונה נקלטים וצומחים.
אני מאחל בוקר טוב למישהי מיוחדת ואהובה שעושה לי נעים בלב ובגוף ושהקשר איתה הוא בחירה הדדית ולא תלות הדדית.
אני מתקדם עם היום, בנחת ובתחושה שהוקצב זמן מספיק לכל מה שרציתי.
אני יוצר עבור לקוחות בסקרנות, במיומנות ובכוונת לב טהורה.
אני נרגש לקראת דברים מפעימים שיקרו בערב.
ויש בקרים שמתחילים עוד בלילה, כשאני נוסע עם המצלמה בכת זוג, להיות שוב במקומות הכי יפים בעונה הכי יפה בשעה הכי יפה.
ויש בקרים שהלילות לפניהם היו כל כך משמעותיים, מענגים ומספקים שהם פשוט מתמשכים להם את עד לפני הצוהריים ומשאירים חותם מתוק ומעודד שנותן כוח להמשיך.
יש בקרים כאלו בעתיד, זה רק לא הבוקר הזה.
הפרימיירה (האחרונה לעונה) אמש בהיכל אמנויות הבמה המרשים בהרצליה היתה
(יצרתי את המוזיקה לבערך חצי מנאמברים בחצי השנה האחרונה, כולל נאמבר הסיום הסוחף).
הזכרונות מטושטשים לי מפאת כל האינטנסיביות של התקופה הזו, כל הכאב שהיה צריך לרכך, כל ההקרבה, כל הכאוס.
דברים גדולים ובקרים יפים וצלולים בדרך.