הקלטתי תפקידי גיטרה (חשמלית ואקוסטית) לכל השירים מלבד שניים שאותם אקליט מחר.
לקראת השיעור עם בן מחר הקלטתי לששה שירים ערוצי שירה שהם אמנם לא סופיים אבל הם יותר מערוץ גייד שנועד להיות רק פיגום לבנות את העיבוד סביבו. עבדתי עליהם. האתגר הגדול היה לא לבכות בזמן שאני שר, במיוחד ב"Our Wedding Day״. אני רוצה לקבל ממנו משוב לגבי ההגשה, המבטא וכל הדברים שאני לא חושב עליהם לפני שאני ניגש להקליט את השירה הסופית.
בבוקר נסעתי לשיננית במרכז העיר וזו היתה הפעם הראשונה שיצאתי מהבית מאז יום שישי בצוהריים. יותר נעים בפנים, אבל היה טוב להיזכר שיש גם עולם חם ודביק בחוץ.
אני מתנייד בין ״פאק זה פנטסטי״ ל״זה חסר ערך לחלוטין״, אבל רוב הזמן בצד החיובי של הסקאלה, הרבה בזכות הנוכחות של בן בתהליך.
בפרויקט ההצגה הגרנדיוזית של כוכב הילדים העולה מרוצים ממני בינתיים. אני עובד על זה בשולי היום וזה מצריך כח רצון ורגשות אשם.
הרעיון של בן שאקליט את האלבום בדיוק שנה לאחר הסופה הגדולה בחיי מוכיח את עצמו. אני בוכה המון והלילות רוויים בחלומות מבולבלים על אקסיות ודירות ישנות. לפעמים מופיעה בהם גם דמות נשית חדשה ונעימה. הלא מודע שלי רושף וגועש כמו לבה מינית בבטנו של הר געש.
בבוקר אני תמיד מתעורר חלש וכאוב וזה הולך ומשתפר לאורך היום.
אתמול טיגנתי שניצלים בלי תירוץ של ילדה שצריך להאכיל. היום דרדסתי סביצ׳ה סלמון לא מאוד מוקפד.
אני משתדל לכבד את הרגשות שעולים ואת המחשבות שמתרוצצות. לתת להם להיות, לא להילחם בהם ולהמשיך ליצור.