אמש הברזתי לעצמי מכל מטלות הערב ונרדמתי בשמונה בערב על מיטתי הבלתי מוצעת, עם חלון פתוח וללא מזגן לראשונה השנה. הייתי תשוש מכל החזרות והעבודה והסידורים והעניינים ומחיפוש נואש אחר מכנסי ויניל ברחבי העיר (בסוף גיליתי חנות מדהימה לאופנה גותית בדיזנגוף ואני עתה הבעלים הגאים של מכנסי ויניל צמודים ומושלמים) עד שהרגשתי שכל המיניות והאנרגיה שלי הפכו לכותרות ואני כבר בכלל לא מרגיש כמו עצמי. אז הלכתי לישון.
באחת בלילה צלצל הפון...הסתיימה סדרת צלצולים אחת ומיד התחילה אחרת...בפעם השלישית עניתי. זו הייתה האקסית. בוכיה. אמרה שהיא לא מצליחה להתאושש. כל זה קורה אחרי שלפני שבוע היא התקשרה לדרוש שאוריד אותה מרשימת התפוצה שלי כי שלחתי לה מייל עם הזמנה להופעה. חיבקתי אותה בפון וחזרתי לישון מעט אמוציונאלי אבל עם ידיעה ברורה שאם אתן לזה להשפיע עלי זו תהיה טעות..מה גם שברגע שאתחיל להתגעגע בעצמי היא כבר ללללאאא תתגעגע.
ואז כמו לפי הזמנה, כשהתעוררתי לבוקר קריר ולבשתי סווטשרט שהריח כמו חורף...ראיתי שאישרו לי ב"במה חדשה" שיר חדש שעוסק ממש בנושא הזה. מדובר בשיר שכתבתי לפני חצי שנה והטקסט שלו גם פורסם בבלוג, והוא באמת אחד השירים היפים ביותר שלי. נוגה רומנטי ועוצמתי. שמו "קצה המסלול" ואפשר לשמוע אותו בלינק הזה :
http://stage.co.il/Stories/527098
שיהיה לכולם צום מוצלח
(אני לא מבין את הברכה "צום קל" זה לא כמו לאחל "שיהיה לך סשן קל"?!? הציווי הוא "ועיניתם מאוד את נפשותיכם"....)
לפני 19 שנים. 12 באוקטובר 2005 בשעה 5:23
