ונילית היא כבר לא.
כמה ימים אחרי שזרקה אותי במייל יבשושי היא התקשרה וביקשה לבוא לדבר. סיפרה שהסימנים שהשארתי בה עוררו בה געגועים...שהרגישה שאף אחד שהיא מכירה לא יוכל לתת לה את מה שאני נותן...את מה שהיא צריכה...
אחרי שליבנו את הנושאים שעל הפרק, התחלנו ליישם זמן איכות ביחד.
הצלחתי להביא אותה לספייס..."תשני, דמייני שאת ישנה" אמרתי לה...שכנעתי אותה להיות על ארבע על המיטה...הצלפתי בה עם הספנקר חלש בכוונה במשך כמה דקות...היא הרימה את ראשה, חייכה, ואמרה לי "זה חלש מדי..." ..."אוקיי,", חייכתי, "אז ידענו שיש חזק מדי, אבל עכשיו מסתבר שיש גם חלש מדי..."
ההגנות ירדו, האמון נרכש...עכשיו היא כבר אחרי סשנים של הצלפות בכל הגוף, טפטופי שעווה על פטמות צבוטות במצבטים, סטירות (היא סיפרה לי שחשבה אחרי שסטרתי לה לראשונה "כל הכבוד לו" ( : ...שכל הגברים בחייה עד עכשיו היו מאוד נגד להרביץ לבנות) , קשירות...אני מוביל אותה ברצועה...כשזה נגמר ומציצים בשעון תמיד השעה מאוחרת יותר ממה שהיינו מנחשים...
עכשיו עולות מדי פעם אבחנות שלה על העבר..שתמיד חיפשה סקס חזק והוא אף פעם לא היה חזק מספיק...שהייתה משחקת משחקים בדסמים כילדה...הגילוי העצמי שלה גורם לי לגילוי עצמי משלי ולהעמקת התובנות שהגעתי אליהן...
היא עוד מפחדת לשלוט...למרות שברגעים קטנים שהיא מאפשרת לעצמה זה גם מהנה מאוד וגם רואים עליה שהיא בהחלט מתאימה לתפקיד...
"אתה מדריך נהדר" היא לחשה לי בעודי מחבק אותה אחרי...
והיא חניכה מצטיינת...
לפני 19 שנים. 7 באוקטובר 2005 בשעה 6:55