אני מנסה ליצור ספירלה חיובית בעדינות, וגם לתת למערכת העצבים המרוטה שלי הזדמנות להתאושש.
יש בקולנוע מוטיב מוכר, נגיד בסרטים כמו רוקי, כשהגיבור בתחילת הסרט שבור ומובס, שחוק ומיואש.
ואז מגיע רגע של החלטה ומתחיל שיר, עם קולאז׳ של תהליך הקימה לתחייה שלו. בסוף השיר הוא בכושר שיא, ערני ומוכן לקרב.
אחרי נצח של היפר-פעלתנות ורק כמה ימים שאפשרו מנוחה של ממש, זה לא הזמן ללחוץ פליי בטייפ הדאבל קאסט על שיר כזה.
בימים האחרונים עשיתי אימון משקולות בג׳ים אחרי הרבה זמן. עשיתי אימון גיטרה. חזרתי לבשל ולהכין סלט. דיברתי עם חברות. חזרתי למדיטציה, לתרגילי המוח ולפיתוח שמיעה (כולל מנוי חדש לפיתוח שמיעה ״אולפנית״, כלומר של סאונד ולא של מוזיקה). חזרתי לאלפיון העליון במשחקי המוח, לא בזכות התפקוד אלא בזכות העלייה בשכבת הגיל.
הפחתתי עוד מ״ג באסיול. מכדורי השינה נפטרתי לגמרי. ירדתי מבלוגה לאבסלוט. אם זה לא יעבוד ארד לוודקה גולד או קגלביץ׳.
יש המון עשייה שמחכה לי, אבל גם דיכאון עמוק שצריך מרחב ריפוי ותשישות מהמון המון זמן של תפקוד עם טראומה ופוסט-טראומה. לא רחוק היום שיחזור העומס בעבודה.
אני משתדל להיות חומל ומעודד עם עצמי. לאט לאט, כל מה שאני מצליח לעשות כל יום זה W.
אני שמח לראות את כמות הstreams עולה ולשמוע פידבקים על האלבום המיוחד שיצרתי בדם ודמעות בשבעת החודשים האחרונים.
הנה לינקים למי שעוד לא הקשיב.ה: