מתחת לפרווה

אתמול בלילה בפסטיבל המחול (שנדחה מהקיץ בגלל ההתקוטטות עם איראן) התחוללה תחרות הכוריאוגרפיה היוקרתית.

ניסיתי לצפות אונליין כי יצרתי את המוזיקה לחצי או יותר מהעבודות המתחרות (ל6 מתוך 11 או 12, לא הצלחתי להבין) אבל רק בסביבות 1 (זה היה אמור להתחיל בחצות) החלו לצוץ לינקים והשידור היה מזעזע ומקוטע כצפוי.

המשכתי לסבול דרך ההופעה של פוליקר (במיוט) בזמן ספירת הקולות ודיוני השופטים כדי לראות מי זכה אבל בדיוק אז הוחשך השידור לגמרי לבלי שוב. השעה היתה כבר 3:30 וכיוונתי 2 שעונים מעוררים ל7:30 כי קבעתי בבוקר עם האמן שיצר את המנורה החדשה לחדר השינה.

בשמונה בדיוק הוא כתב לי שהוא למטה. גשם המטיר במפתיע ועשינו הכל מהר אבל הספקתי להבחין בעיניו הטובות. רציתי לעשות העברה בביט במעמד המסירה אבל הוא אמר שהוא סומך עליי ושאעשה מהבית.

אחרי שהצבתי את המנורה ניסיתי לדוג מידע באינטרנטים לגבי הזוכים ללא הצלחה, אבל אז כתב לי הזוכה במקום הראשון (עם ״דברים שרציתי לומר״):

אחרי ליקוקי האשכים המנדטוריים שאלתי מי זכה במקום השני והשלישי ובפרס חביב הקהל ומסתבר שרק חביב הקהל (והמקום הראשון) היו עבודות שלי. זה כנראה קצת יהיר להרגיש מאוכזב שלא הייתי מעורב בכל הזכיות כמו בפסטיבל הקודם לפני שנתיים (בשנה שעברה לא היה בגלל המלחמה) וגם קצת התאכזבתי בשביל ארבעת הכוריאורפיות.ים שחזרו בידיים ריקות.

כשירדתי לקנות מנורה נוספת במקום האולטרה סגולה ונורת 5w במקום ה7w שאיתה הגיעה המנורה לקחתי איתי את האולטרה והמנורה הכתומה המיתולוגית והשלכתי אותן מכל הלב למעמקי הפח המוטמן שהיה ריק.

שיתנפצו וימותו עם אור השקר, תקוות השווא והאשליה הממכרת שלהם.

בשיעור האחרון עם בן ביום הולדתי לפני שבוע הראיתי לו את המנורה המיתולוגית והוא אישר שהיא אכן מפיצה אור יפה כמו שתיארתי בשיר. סיפרתי לו על החדשה שאמורה להגיע ושאני לא יודע אם אוהב אותה כמו את קודמתה אבל אני שמח שאני מוכן לנסות. הוא איחל לי שלעולם לא אוהב חפץ כמו שאהבתי את המנורה ההיא.