אתמול, ה10.10 היה יום השנה לגט ומה שעשוי לסמל את תום שנת האבל על מה שהאמנתי בכל לבי שתהיה אהבה עד ואחרי והמוות.
אני מרגיש חולה כבר כמה ימים. זה התחיל בכאב גרון, גודש באף ובאוזניים; והמשיך לחולשה כללית ומוחלטת.
אתמול עוד הייתי פעלתני. טיפלתי בגינה (הלכתי למשתלה אחרי שצילמתי את הקרום הלבן שיש על האדמה בחלק מהעציצים כדי להתייעץ, הוספתי אדמה לכל מי שהיה חסר, דישנתי, השקתי, הסרתי עלים יבשים, עקרתי שני צמחים מהאדנית שכבר סר לחם ושתלתי שניים חדשים, התזתי ספריי נגד כנימות וספריי להברקת עלים), הכנתי מרק שימפנזה. ניקיתי את הראש הפלאפי של הדייסון ואת כל היחידות הנלוות הניתנות לניקוי.
היום אחרי לילה ארוך של סיוטים (שכללו את הרעייה לשעבר, את פלורנטין, חברות עבר ומסיבות בהן הרגשתי מנוכר ובודד) אני מנסה לעשות כלום.
זה קשה כי הגאולה שלי תגיע (נדמה לי) רק מעשייה פרודוקטיבית, מחזרה לגוף ולכושר, מפיכחון ונוכחות ובחירה חופשית.
אבל כנראה שהפיוז של מערכת העצבים שלי נשרף וקצב הטיפוס למעלה צריך להיות איטי יותר תוך הכרה בכל מה שקרה בכל הזמן הזה שהייתי עסוק בלהחזיק את הראש מעל המים הגועשים והסוערים.