מעולם לא השתמשתי בצ׳אט gpt או משהו דומה, אין לי מושג איך זה נראה או עובד, אבל הבנתי שיש עכשיו אתרים או אפליקציות עם אפשרות לנהל מערכת יחסים עם בת זוג וירטואלית שאם משקיעים יותר כסף ותשומת לב אפשר גם לגרום לה להתפשט ולעשות כל מיני דברים (כמו עם אישה בשר ודם).
זה קצת מזכיר לי את הבדיחה על הגבר שמוצא צפרדע ומלמד אותה למצוץ לו וכשאשתו מוחה הוא עונה לה: ״ברגע שהיא גם תלמד לבשל את עפה מפה״.
אלו כמובן הפגיעות, האכזבות, הטראומות וההתרסקויות שמדברות מאצבעותיי.
אני אוהב נשים, החלומות שלי בלילות מלאים בהן, הצוואר שלי עדיין מתעקם בעקבותיהן ברחובות ובקניונים. האלגורית׳ם של פייסבוק מציג לי סרטונים קצרים של צעירות יפהפיות שופעות שקופצות ועושות כל מיני פוזות. אני לא יודע איך הוא הגיע למסקנה שתוכן כזה מעניין אותי.
that said, אני באמת לא חושב שבתקופה זו של חיי הדרמות, הפשרות, העמדות הפנים, הדחיות, חוסר הודאות, ההפכפכות, השקרים, המחיר, התובענות, הכאוס וההקרבה שווים את התועלת הפות-נציאלית.
בשביל מה?
כל המאמצים, התפקודיות, הפרפורמנס, השונן, העמידה בציפיות. בשביל מה?
היו לי בחיי שלוש אהבות ענקיות שנגמרו בכאב מרסק, עוד כ20 אהבות קצרות יחסית אך משמעותיות, ועוד מאות בחורות ונשים איתן קיימתי אינטראקציות מיניות כאלו ואחרות.
אני מודע לallure, להתרגשות. יש לי זכרונות עמומים מאוד של hard earned עונג.
אבל הטעם הדומיננטי בפה הוא טעמה המר והמייאש של אכזבה חוזרת ונשנית.
מגיע רגע שאפילו המהמר הכי כפייתי מתבונן בקזינו המנצנץ סביבו וכבר לא רואה דבר מלבד אפלה תפלה ומלכודת של ניצול.