מתחת לפרווה

שתי מחמאות שעשו לי טוב על הלב קיבלתי אתמול...

הראשונה הייתה מנשלטת עלומה שכתבה לי לראשונה ושאלה אם אני בא למסיבה בערב, כי אני מסקרן אותה.
התברר שהיא קוראת אותי כבר שנה וחצי והיא כתבה לי : "יש להודות שהבלוג שלך הוא הדבר הכי מעניין פה (ועם כל האבסורד, גם הכי יציב ועקבי:)" .
ביציבות ועקביות עוד לא האשימו אותי אף פעם, ואימצתי בחום. אמרו מעכשיו - ונוס הזה... הוא כזה יציב ועקבי. (:

השניה היתה במסיבה (אליה החלטתי כן ללכת בסוף חרף החששות והלבטים, וחרף העובדה שהנשלטת מהפסקה הקודמת הודיעה שלא תגיע בסוף), בשלב שעוד הייתי במצברוח החששני, חסר הביטחון והבודד שליווה אותי לאורך השבוע, מהברבית המקסימה והנאמנה שלחשה לי מילות עידוד מחזקות : "אתה רואה פה עוד מישו שכל הבנות ניגשות לדבר איתו ושממזמז את כולן?" . ואז חשבתי על זה ובאמת שמתי לב לנקודה שלה. (: טוב באמת שאין עוד אחד כזה, בטח הייתי נקלע איתו לקטטה.

במסיבה נהנתי מאוד בסופו של דבר, בעיקר עם האתלטית שהיתה כנועה ומתמסרת יותר הפעם בצורה שנגעה ללבי ("כן... תהי טובה אלי....!" / "אתה תעריך את זה?" / (מחייך) / "לא, אה?" ) , ועם נשלטת סקסית אך בישנית אותה מזמזתי ביסודיות לאחר שסורסרה לכיווני על ידי האוכפת. וגם מלוא החופן השטויות הרגילות, (דו קרב על הרחבה עם האושיה המשתרמט, שברח אחרי דקה וזכה לחיקוי מאוד משעשע של תרנגולת מטעמי), וכמה דקות של שיחה מעוררת השראה עם יפהפייה מושלמת ואצילית שהפעם גם העזתי לגשת ולשוחח עימה והיתה נחמדה מאוד מצדה. אחר כך היא עמדה עם גבה אל המראה, נעמדתי לידה וביקשתי ממנה להסתובב, כך שנשתקף שנינו באותה מסגרת. אוחח זו היתה תמונה יפה, היא חייכה חיוך ממיס, ואני שפכתי בירה בטעות אל תוך כיס מעיל העור שלי.

התעוררתי אחרי פחות מדי שינה, אבל עם חשק לחיות.