מתחת לפרווה

"תמיד יש אקשן אצלך" , כך התקלשאה מישי באזניי (בעיניי, למעשה.. זה היה בצ'ט) אמש, ולא בטוח כלל שהוקירה את הישירות שבה השבתי לה.

קשה לאנשים לצאת מהדימוי המקובע שיש להם על מישו. הדימוי יוצר תפקיד, מסגרת, עוזר לסדר את המציאות בצורה קלה ואפקטיבית, וכל עוד האדם מתמיד בקפדנות למלא את תפקידו בצורה עקבית אפשר לישון בשקט. אז החלטתי לבדוק, כדי שיהיה מדד מדוייק יותר מהתחושה הסובייקטיבית המקננת בי. טוב שיש ניהול ספרים מסודר. (וכרגיל, צדקתי... אני תמיד צודק) .

אוקיי, אז ככה :

המציצה האחרונה היתה לפני כמעט שבועיים, עם הפיינליסטית, וזו הפעם האחרונה שהייתי בסיטואציה מינית של ממש עם בחורה. באותו אזור זמן גם היו עוד כמה דברים, זיון הסטראפון בטבע (15 ימים), זיון עם הפיינליסטית (16), וזהו. מכאן צריך לנדוד 45 ימים אחורה לאקשן הקודם (זיון פמדומיסטי וסערת רגשות עם האקסית), ועוד חודש (77 ימים) עד לזיון הקודם (העלמה), ועוד כמעט שבועיים (88) עד לשבוע ההשתרללות שבא אחרי הפרידה מהעלמה.

זה "תמיד אקשן" זה?
למעשה, הפעם האחרונה בה הכרתי מישי חדשה ושכבתי איתה היתה לפני חצי שנה פחות שבוע.

אז בין לבין יש גם מסיבות אחת לשבוע או שבועיים, בהן אני משלים קצת חוסרים, אך מדובר בסיטואציות כה חפוזות, כה שיכורות, כה מוגבלות ומכווצות לאחדות הזמן המקום והעלילה - שהאפקט שלהן קצר מועד ממש כמו זמן ההתרחשות שלהן, והן פועלות הרבה יותר לגירוי עצבי הרופפים מאשר להרגעתם.

אולי הבעיה היא שאני כמעט ולא שותה לאחרונה, פרט למסיבות. אלכוהול הוא הקיטור שמניע את ספינת האהבה המשתרללת בדרכה למפרצים אקזוטיים, ערי נמל מוזנחות אך חינניות, ואיים אבודים בלב האוקיינוס הכחול והעמוק. ללא הדלק נשארת הספינה עגונה בנמל המוצא, והמלחים רובצים משועממים ויגעים על הסיפון והוגים ברוחות רפאים של אהבות ישנות.

אבל כנראה שקצת נמאס לי להתחפש, ולהגיע לסיטואציות בהן תמיד הבחורה נהנית יותר (כתוצאה מהתפקיד המושלם שאני מאמץ, לאחר שמיפיתי בזריזות מקצוענית את הרצונות והצרכים שלה) , ובטוחה שאני הוא המזור לכל תחלואיה (ומן הסתם אוכל להיות, אם רק אמשיך לשחק את התפקיד שנתנה לי) .

אני מקבל את האישור לחשדותיי פעמים רבות בשבועות האחרונים, כאשר לאחר שהן לוחצות אותי לקיר בסחיטה רגשית ומניפולציות שאפילו כשהייתי בן 20 כבר ידעתי לזהות, אני לבסוף באמת עונה בכנות ישירה (אך עדיין מנומסת, בג'נטלמניות הענוגה, הרגישה והארורה שלי) , ואז הן ממלמלות משפט קצר ופגוע ונעלמות בעננת אבק.
זו תמיד ההתלבטות, מה עדיף, להיות כן ובודד, או פוליטיקאי ומניפולטור ולכל הפחות מחוזר.