מתחת לפרווה

כבר כמה ימים יש לי פיקסציה על גבינה צהובה. כאילו, בא לי פיצה. כבר כמה ימים.

אבל לא בא לי לשלם 200 שקל על משהו שיגיע קר ועקום אחרי שעתיים מורטות עצבים ויגרום לי להתעורר עם צרבת בחצות ולבוז לעצמי ואז לאכול את מה שנשאר בבוקר בעודי בז לעצמי בזמן אמת.

אז ביושבי על הספה התחלתי לרקום מזימה להכנת מק אנד צ׳יז ואפילו חיפשתי ומצאתי מתכון ואחרי עוד משא ומתן עם עצמי החלטתי שזה נופל תחת פיתוח קטגוריית ה״בא לי״ שכבודה במקומה מונח, ואחרי עוד מגעים בנושא עם ״אין לי כוח״ ו״בשביל מה זה טוב״  לבשתי את הסוודר, הערמתי את התיק וחשבתי לעצמי שאצלם את התוצר ואפרסם אותו בפוסט שכותרתו תהיה משהו כמו: ״1:0 לגשם״ או משהו ברוח הזו.

כשירדתי למטה הכל היה רטוב והאוויר היה נקי וחשבתי שאני ממש שמח שהלכתי על זה. כעבור 400 מטרים כשהתקרבתי לסיטי מרקט הרגשתי לפתע ברקס פנימי. יכולתי לראות שהפוסט העתידי הוא לגמרי חלק מהדיל. יכולתי להריץ את הקלטת למחר בבוקר ולראות את החרטה בעודי נשקל אחרי הג׳ים. הייתי ממש כפסע כשהסתובבתי וחזרתי הביתה בידיים ריקות.

אני אפילו לא רעב. זו רק התחושה הריקה הקשה הזו בפנים.

תמונה מ: 

הסוודר ואני אחרי השיננית בצוהריים: