בלילה בין שלישי לרביעי התעוררתי ב2:30 ולא הצלחתי להירדם שוב במשך שעה. לבסוף קמתי למחשב וביוטיוב חיכה לי פרק טרי של סת׳ מאיירס עושה day drinking עם סברינה קרפנטר שלא הכרתי קודם לכן אבל כעבור שניותיים כבר הייתי מאוהב. הפרק כלל שלושה מהדברים האהובים עליי ביותר: סת׳ מאיירס, אישה מוכשרת, יפה ונועזת ואלכוהול.
הבוקר לפני שיצאתי לג׳ים (רזיתי 3 ק״ג יאיי) רכשתי את האלבום האחרון שלה, הגברתי את הווליום באוזניות וחייכתי במהלך כל אימון המשקולות מהשנינות הטקסטואלית, השירה הסקסואלית, מהלכי האקורדים וההפקה המפתיעה.
אני חושב שאחזור לשיעורים עם בן לוין בשבוע הבא כדי שיעזור לי לעשות סדר ויפתח לי דלתות בכל מה שקשור לאימוני גיטרה ולחדשנות בהפקה מוזיקלית.
כזכור הייתי אמור לטוס בסוף יוני לשבוע אימוני גיטרה בשיקגו עם המורים והמאמנים איתם למדתי בשלוש השנים האחרונות אך הטיסה בוטלה עקב ההתקוטטות עם איראן ולאור התגובה המאוד לא אמפתית של המורה הראשי ביטלתי את המשך השיעורים עם כל האופרציה שלו.
זו היתה החלטה טובה לדעתי. נראה לי שהפקתי מהיקום ההוא את כל מה שהיה לי להפיק ויש עוד סגנונות נגינה שמעניינים אותי חוץ מנאו-קלאסי ופרוג-מטאל (אינדי רוק, נאו-סול, פיוז׳ן, פולק, פלמנקו, ג׳אז), התכנים החלו לחזור על עצמם והייתי צריך לגייס יותר משמעת עצמית כדי להתמיד בניגוד להתחלה כשהונעתי מסקרנות, הנאה ותחושה שאני באמת מתקדם ופורץ גבולות. עכשיו כשאני מנסה לחזור לנגן אני מתבאס על החלודה שמגבילה אותי אבל גם לא כזה להוט לחזור לתכנים הישנים. צריך להזרים מים חדשים בצנרת.
זו כזו הקלה שאני מצליח לישון 8-10 שעות אחרי שנים של סטרס תמידי וגם אם מתעורר באמצע לרוב מצליח לחזור לישון בלי דרמה (ותוך הפחתה עקבית בבנזוס ובאלכוהול). זה כיף לקום בבוקר אל תוך השקט והמרחב שלי, לפתוח את החלון ולהתבונן דקותיים. להכין קפה שחור, לתרגל מדיטציה ולהשתהות עם בדיקת המייל, הרשתות החברתיות ובמיוחד החדשות שאני כמעט לא צורך (כבר 8 חודשים בלי מנוי ב״הארץ״!). אני מתחיל להרגיש את השלווה העמוקה בלחיות לבד.
הסופ״ש שבפתח לא גורם לי להרגיש בודד. הקירות לא צועקים. אני יכול לנקות, לבשל, לנגן, לשיר, לקרוא, ללמוד… וגם לנוח, להקשיב למוזיקה ולנשום עמוק.