היום לפני שנה נפרדתי מהאקסית אחרי ארבע שנים. עברתי ימים קשים של שתיה מופרזת בכל שעות היום, ידיים רועדות, וקור בנשמה...שרדתי. ולא רק שרדתי, גם ניצלתי את הכאב להורדת משקל, כתיבת שירים, גילוי עצמי...ועשיתי את זה בדרכי שלי...ללא הדחקה, ללא תרופות ( ; עם רצון לחוות את כל התהליך בצורה השלמה והכואבת ביותר.
כשניסיתי לשנוא אותה או להתנתק בחדות ולתמיד זה לא הלך. כששני אנשים מפסיקים להיות מסוגלים לחלוק חיים בייחד זה לא אומר שהאהבה נגמרת. לא צריך לכעוס בשביל להיפרד. צריך לאהוב...את עצמי, את האקסית, את החיים.
היו רגעים שהתחרטתי...שחשבתי שעשיתי טעות.
היום, שנה אחרי, אני יודע שלא טעיתי.
ואני שמח שכך היה.
ניצלתי בעור שיני מחיי בינוניות בורגניים.
ועם כל הכאב שחוויתי והדמעות והבדידות...
אני לא מצטער על כלום.
ולא הייתי משנה דבר בשנה המופרעת והקשה והמעניינת והמאתגרת והמחזקת והסקסית ומלאת ההפתעות והחוויות והריגושים והדמעות והכעסים והמצוקות שעברתי.
לפני 19 שנים. 19 באוקטובר 2005 בשעה 9:42
