מתחת לפרווה

אמוציונאלי. עייף. קצת קר לי. מוטרד. לבד.........
אממ...יש לי המון מה להגיד ואני לא כל כך מדבר על מה שאני מרגיש לאחרונה וזה תמיד יוצר פקק כזה...המון רגשות ופתח סתום...ואז לא יוצא כלום.

הסתיו הגיע ואני לא מרגיש כל כך גיבור מולו. בכלל אני לא מרגיש כל כך גיבור. יש המון אתגרים ומטרות שסימנתי לעצמי...אבל החיים בכלל ועולם המוסיקה/יצירה/קהל בפרט משולים למריצה עם גלגל משולש...אתה דוחף ודוחף והגלגל מסתובב-אבל נעצר. רוצה סיבוב נוסף? צריף לדחוף שוב.

האם כל פעם שאהיה בקשר רומנטי כלשהו ארגיש נטול אנרגיה ואמביציה ואמביוולנטי? אני באמת מתקשה למצוא סיבות קונקרטיות וקבילות לתוגה שיורדת עלי כל פעם שמתייצב לי איזשהו קשר.(ובמיוחד ובפרט בפעם הספציפית הזו) אולי זה כי זה לא זה, אולי זה כי זוגיות לא עושה לי טוב, אולי זה כי אני מקבל טפטופי קנאה מהאקסית, אולי כי עצם ה"תפיסות" של אדם מרחיקה ממנו חיזורים מחמאות וחיזוקים, אולי זה כי אני מורגל בהלך מחשבה שלילי. לא נפגשתי איתה מאז יום א' והתפתחה לי סוג של חרדה ממפגש איתה...זה לא חוסר חשק-זה דאון רייט אנקזייטי.

ומצידה השני של האסלה הרגשית שלי, אני מתמודד לבד וזה נכון קונספטואלית אבל מדכא רגשית...כל הודעה שאני מקבל בפון או בכלוב או במייל...אם אני לא חוזר אליה מיד זה הולך ונהיה יותר קשה לחזור...למרות שאני יודע מה אני רוצה לענות...אני מרגיש באותו הרגע מותש מדי להשקיע את האנרגיה הרגשית הנדרשת ואחר כך זה פשוט יושב לי על המצפון ומוריד עוד יותר את היכולת לענות. בניגוד למה שחלק חושבים עלי-אני ממש שונא כשיוצא שמישו נפגע ממני.

אין לי בסיס לתלונות כי בסך הכל טוב לי ואני תלוי רק בעצמי. הבנאדם היחיד ביקום שממש מקשה עלי בחיים זה אני.

הלוואי שהיה כדור שיכולתי לקחת שהיה עושה אותי כל הזמן עירני, מבריק, יצירתי, מלא ביטחון, חד ושמח...(יש...אני יודע..אבל קריסטל ממכר בטירוף ואין לי כסף אפילו לגרם ( : )

_______

קודם כל טוב שאתה מדבר. השדים הפנימיים האלה נראים פחות מאיימים כשחושפים אותם לאור.
עבדת קשה מאוד לאחרונה, גם מעשית וגם רגשית וזה רק טבעי שתהיה עייף ובדאון. מה שעולה חייב להתאזן אחר כך, אתה כבר יודע את זה. גם אין מה להתבכיין על הקשיים...אם זה היה קל כולם היו עושים את זה ופשוט היית מוצא משו אחר שקשה לעשות. אתה לא באמת רוצה לחיות "קל" ... פשוט אתה קצת לאה מהקושי.

בנושא הרומנטי...
הצעת כמה אפשרויות לסיבה לחרדה וכנראה שהאמת מורכבת מקצת מכולן...העניין הוא לא למה זה קורה אלא מה עושים עם זה. הבעיה שלך היא החרדה, לא הסיבות. פתרת את החרדה-הסיבות לקיומה כבר לא מעניינות. הנקודה היא שאתה מעוניין בקיום הקשר איתה, אחרת לא היתה התלבטות. הדרך הכי טובה להתגבר על החרדה זה לעשות בדיוק את מה שאתה חרד ממנו. כנגד הרצון והרגש. הרי אם תפגשו ויהיה רע כבר לא תתלבט...ואם יהיה טוב אז מן הסתם זה יעיד על סיפרוס החרדה...אין לך מה להפסיד. אולי אתה לא אמור להיות בזוגיות ארוכת שנים עכשיו אבל אין סיבה לעצור בכוח משו שמרגיש מתפתח מרגש ומעניין. אם זה לא זה זה יגמר בעצמו.

נראה שמצאת פטנט טוב להתמודד עם הדחיינות והוא לטפל בדברים מיד. מצד שני, זה לא פותר את הבעיה וכשאתה מרגיש חלש אתה נכנע לדחיינות. חוששתני שכאן אין פתרונות קסם. נסה לנגוס בדפיציט באחוזים. עוד ועוד. וסלח לעצמך כשאתה נכנע. אתה רק בנאדם. יש לך אישור ממני לא להיות מושלם.

בנושא העירנות...הייתי ממליץ דווקא על ה פ ח ת ה בחומרים-משפיעי-תודעה. אתה כבר לא צעיר כשהיית והעסק גובה את מחירו ממערכת העצבים שלך. אם בערנות אתה חפץ..ובאמת...הפחת בדאונרים...האנרגיה שתקבל תגרום לך להשתמש בפחות מעוררים כמו טאורין וקפאין וכך תרוויח משני הצדדים. שלא לדבר על החיסכון הכלכלי וההקלה על הגרון הכל כך נחוץ לך לשירה.

תראה דן, אתה עושה דרך מורכבת ולא קלה. אתה במסע לעבר נקודה גבוהה מאוד, ואתה הולך בדרך ללא מפה, מנווט על סמך תחושותיך, סימנים שאתה מקבל ומקווה שמפרש נכונה, ומכות שאתה חוטף ומבהירות לך איך ל א מתקדמים. אתה מונע על דלק של אמונה וכשהיא מתערערת אתה הולך יותר לאט. מצד שני, בכל שנותי כפסיכותראפיסט לא נתקלתי במישו ראוי יותר למשימה כזו. אתה חזק, דן. אל תרד על עצמך קשה מדי...נגמר לנו הזמן, 400 ש"ח בבקשה.