בדרך כלל אני חמוש בסיפור דרך מפורט מאתר ״מסלולים״ אבל הפעם כל מה שידעתי על המסלול שליקטתי באינטרנטים זה: ״חניון הכלניות. ירוק, כחול, אדום, שחור. עליות ירידות. 9 קילומטר״.
אחרי הזריחה הצבעונית השמיים התכסו בעננות אפורה. גלשתי במורד הערוץ המלחיץ של נחל גלים עליון, חלק נכבד ממנו בתנוחה אנאלית כי הכל היה מאוד רטוב וחלקלק.
במפגש עם נחל כלח פניתי אליו והתחלתי לטפס, בהתחלה במתינות זהירה ובהמשך בתלילות מפחידה בעזרת סולמות, מעקות ואומץ לב שהצלחתי לגייס.
כשהגעתי לשוויצריה הקטנה השמיים התבהרו בדיוק כשעליתי מהערוץ המיוער אל הנוף הפתוח. משם השבילים כבר היו הרבה יותר סימפתיים ועליתי בהדרגה חזרה לחניון הכלניות.
נשאר לי עוד כח במותניי וקפצתי למצוק הארבעים שנישא לא הרחק משם. איחרתי למסיבה, הנרקיסיסטיות כבר הלכו לישון עד השנה הבאה, אבל התנחמתי בזרועותיהן של רקפות צנועות וביישניות.
ֿֿ