לפני חודשיים כתבתי על מוכרת עוגות חיננית בכיכר השעון שמשכה את תשומת לבי בוייב הצבעוני והחמים שלה.
מאז ניסיתי לעבור שם ״במקרה״ בדרך חזרה מהספר ובנוסף אספתי 3 חבילות שונות שהסכימו להיות מנותבות לשם (ישמצב שהרצון לפגוש אותה עודד רכישת בגדים נוספים). בכל פעם התקלחתי והתלבשתי יפה, לקחתי את קו 14 מהתחנה מתחת לבית עד לכיכר השעון כדי להגיע רענן ובלתי מיוזע, עשיתי חזרות במחשבותיי על השיחה ואיך אציע לה להיפגש בלי להיות weird about it במידה והוייב עדיין יהיה חמים ואם לא אגמגם ואסמיק כמו שפן קטן.
בשלוש הפעמים היא לא היתה שם. בראשונה היה בחור חביב ושאלתי אותו: ״מה, ס׳ לא עובדת כאן יותר?״. הוא ענה: ״אוי ואבוי אם ס׳ לא היתה עובדת כאן יותר״.
בפעם השניה היתה שם מישהי אחרת שפשוט לא היתה היא, ואת החבילה השלישית אספתי בשישי האחרון בבוקר, ביודעי שרוב הסיכויים שהיא לא תהיה שם ובאמת קיבלתי את החבילה מהגבר המבוגר שראיתי כשחזרתי מהספר והוא כנראה בעל הבית (חשבתי לעצמי שאני מותיר את המפגש איתה בידי הגורל, אם זה נועד לקרות זה יקרה גם בשישי בבוקר).
בינתיים היום קיבלתי הודעה שמחכה לי חבילה בנקודת איסוף אחרת ביפו, לא רחוק משם. החלטתי ״לחזר אחרי הטוב״ כמו שהמליצה לי מנהלת בית הספר למחול המרשימה לפני כמה שבועות.
הגעתי עם קו 14 לכיכר השעון בערך בשקיעה וניסיתי לראות מעבר לכביש אם היא שם. לא הייתי בטוח שאני מזהה. השיער היה שונה. החלטתי לחצות בכל זאת ולבחון את העניין מקרוב.
כשנכנסתי שאלתי בשמחה: ״ס׳?? איפה היית? 3 חבילות כבר אספתי מפה!״ החמאתי לה על השינוי בשיער שהיה עם גוונים סגולים ועכשיו הוא סוג של פונצ׳ בננה. היא התרשמה שזכרתי. היא ביקשה שאזכיר לה את שמי ואז אמרה שזה מה שריחף לה בראש. היא היתה מאוד צבעונית ואמרתי שגם הלק מאוד מיוחד. היא ענתה שהוא מתאים לחולצה שלי.
היא שאלה אם יש לי חבילה לאסוף ועניתי שלא אך שאני מחפש עוגה ושאלתי: ״אילו היית עוגה, איזו עוגה היית?״.
״ביסקוויטים, חד משמעית״ היא ענתה, ״אבל אין״.
אחרי התלבטויות בחרתי בטריו שוקולד ובעודה אורזת את העוגה שאלתי מה היא עושה כל הזמן כשהיא לא כאן מוסרת חבילות ומדברת עם עוגות.
היא ענתה שהיא לומדת וכששאלתי מה היא לומדת היא ענתה משהו שגרם לפצצות קונפטי להתפצפץ בראשי המחוייך: ״הפקה מוזיקלית״.
מכאן השיחה כבר נהייתה קלה מאוד. היא סיפרה שהיא יוצרת טראנס ורק התחילה, אני סיפרתי שאני זמר יוצר ופרשתי את נוצותיי המקצועיות (למדתי עם השנים לענות לאט ובצורה ברורה כששואלים אותי מה אני עושה). היא שאלה על איזו תוכנה אני עובד. סיפרתי קצת על האלבום האחרון והיא הביעה עניין להאזין. שאלתי איך לשלוח לה, אם לכתוב לה או אולי ווטסאפ או טלגרם ועוד לפני שסיימתי את המשפט היא הכתיבה לי את המספר שלה. תמונה מגניבה שלה צצה כשהוספתי אותה כNew Contact.
הא!
יצאתי פוסע על עננים.
זה אפילו לא ממש משנה מה יקרה הלאה, זה כבר W בשבילי (למרות שיהיה ממש נחמד אם באמת יקרה משהו). להתכתב זה כבר הרבה יותר קל לי (למרות שלא הסתבכתי גם פנים אל פנים. הרגשתי טבעי וטוב עם עצמי בתקשורת מולה).
בדרך חזרה הביתה הבחנתי בירח ט״ו בשבט הגדול והזוהר עולה דרך השמיים האביכים.
עכשיו אני צריך לחשוב מה לעשות עם העוגה 🫣