התחלתי את הבוקר הערפילי ב4:00 עם setting an intention לפני כל דבר אחר (בהמלצת המאמנת הרוחנית).
עם אור ראשון התחלתי את שביל הבארות ובורות המים בפארק בריטניה. באמצע הדרך עצרתי ליד אחד הבורות לבצע את התרגיל שקיבלתי מבן בשיעור ביום שישי.
הנחתי את הפון כמה צעדים ממני והקלטתי את הטבע שסביבי במשך 10 דק׳ (האייפון-של-גדולים שלי מצויד ב4 מיקרופונים ומסוגל להקליט spacial audio). בזמן שהציפורים ביצעו קונצרט כתבתי שליש ראשון של פואמה במחברת שהבאתי איתי למטרה זו. אני אמור לכתוב את השליש השני הערב ואת השלישי מחר בבוקר, ואז ליצור מוזיקה בוטנית על רקע ההקלטה ולהקליט את עצמי מקריא את הפואמה (המטרה היא איכשהו להביא קצת מהטבע חזרה איתי הביתה כדי לגשר על הפער הקשה בתחושות).
כשסיימתי בבריטניה נסעתי לנקודת הרַנְדֵּווּ שקבעתי עם הדינוזאורית המקסימה והערמומית שהפכה אותי למתחלף לפני 21 שנה. למרות שלא נפגשנו שני עשורים היה מאוד נעים וטבעי ביחד כמצופה משתי דינוזאוריות עם bed chem מוכח. היא נשארה יפה ושובת לב כשהייתה, סמוקת לחיים עם ניצוץ שובב בעיניים, הומור קורץ, ראש שמבין עניין ולב חמים וטוב.
נפגשנו בחניון של מערת בני ברית ביער הקדושים ליד אשתאול (לבריאות), טיפסנו על הר כרמילה וירדנו את נחל כרמילה. השיחה התחילה סביב ענייני בריאות ותרופות כיאה לגילנו והמשיכה לסיפורים עצובים על עניינים שבלב וליתרונות והחסרונות בקבלת מין אוראלי משפן סלע. היה מצחיק וקרוב עם נגיעות אגביות תמימות מצדה ואיפוק אצילי מצדי לא לתת לה ספנקים בכל פעם שהתכופפה לצלם פרח.
אחר כך נסענו לגן הבוטני בירושלים בתקווה לראות את פריחת הדובדבן אבל כבר מהכביש אפשר היה לראות שהעצים הפורחים מוקפים בעדרי הוֹמוֹ סָפִּיֶינס והחניון היה באובר בוקינג, אז ויתרנו להפעם ונפרדנו בחיבוק ארוך.